אבו מוך איהאב נ' איזוטופ בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשה לפי סעיף 6 ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן : "החוק"), בגדרה עותר התובע לקבלת רשות בית המשפט להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על- פי דין .

טענות התובע

2.ביום 29/3/09 נפגע התובע בתאונת דרכים במהלך עבודתו. עפ"י הנטען בכתב תביעתו, נפגע הוא בתאונה כאשר התנגש רכב נהוג בידי צד ג' בחלק האחורי של רכבו של התובע (להלן : "התאונה"). לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה נחבל בכל חלקי גופו ופונה לבית החולים הילל יפה בחדרה כאשר הוא מתלונן על כאבים בגב, צוואר וכתף שמאל.

3.התובע צירף לבקשתו חומר רפואי רב, לרבות ממצאי בדיקת CT מיום 4/12/06 שהדגימה, לטענתו, בלט דיסק מינימלי בחוליות בגבהים שונים. כן הפנה התובע אל ממצאי בדיקת CT אחרת מיום 2/4/08 אשר הדגימה, לטענתו, בלט דיסק אחורי קל משיק לשק התקאלי בחוליות L4-L5 וכן בחוליות L5 –S1 . כן הפנה התובע אל "סריקה בתהודה מגנטית" מיום 8/12/08 אשר הדגימה אותם ממצאים .

4.ביום 16/5/07, במסגרת תביעה לקביעת נכותו מעבודה שהגיש התובע למל"ל, קבעה ועדה רפאית של המל"ל, כי לתובע נותרו נכויות זמניות: 30% מיום 29/6/06 עד יום 31/8/06 ונכות זמנית בגובה 10% מיום 1/9/06 ועד 31/12/06. הועדה קבעה באותה החלטה, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה מיום 1/1/07 ואילך. ערר שהגיש המבקש לועדת הערר נדחה ביום 30/7/09 . בהמשך, הגיש המבקש בקשה נוספת לדיון מחדש בקביעת נכותו מעבודה, בה טען להחמרה במצבו ובהחלטה מיום 6/8/08 שבה ועדה רפואית וקבעה, כי לא נותרה לתובע נכות מן התאונה. ערר שהגיש המבקש על החלטת הועדה שדנה בטענתו להחמרה אף הוא נדחה בהחלטת ועדת ערר מיום 2/3/09.

5.בבסיס בקשה זו, עומדת קביעת המל"ל בתביעה שהגיש התובע לקביעת נכות כללית. לטענת התובע, ביום 20/5/09 דחתה ועדה רפואית של המל"ל תביעת התובע לנכות כללית, אך קבעה, כי נותרה לו נכות בגובה 28% המורכבת מנכות בגובה 10% בגין "כאב גב מותני" נכות בגובה 10% בגין "כאבי צוואר" ונכות נוספת בגובה 10% בתחום אף אוזן גרון.

6.לטענת התובע, קביעת נכות כללית בסעיפים להם טען בתביעתו לנכות מעבודה על ידי ועדה רפואית של אותו מוסד, מצדיקה הבאת ראיות לסתור את קביעת הודעה הרפואית שדנה בתביעת נכותו מעבודה (סעיף 29 לבקשה). לטענת התובע אותם מסמכים עמדו בפני שתי הועדות ועל כן קביעות סותרות שניתנו ע"י שתי ועדות של אותו מוסד מהוות טעם המצדיק הבאת ראיות לסתור הקביעה שנקבעה על פי דין.

תגובת הנתבעות

7.בתגובתן, ביקשו הנתבעות לדחות בקשת התובע. על פי הנתבעות- היה התובע מעורב בתאונת דרכים 8.5 שנים עובר לתאונה נשוא תיק זה והוא התלונן אז על אותם כאבים והגבלות. להוכחת טענה זו מצרפות המשיבות לתגובתן תיעוד רפואי.

8.עוד הוסיפו הנתבעות, כי התובע נבדק על ידי ארבע ועדות מטעם המל"ל אשר מצאו שלא נותרה לתובע נכות כתוצאה מן התאונה. הנתבעות ציינו, כי הועדה הרפואית שקבעה את נכותו הכללית, התייחסה למצבו הרפואי אולם לא התייחסה לקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי לבין התאונה. (סעיף 11 לתגובה).

9.הנתבעות הפנו לפסיקת בתי משפט, לפיה פער בין דרגת הנכות שנקבעה בחוות דעת רפואית לבין דרגת הנכות שנקבעה על פי דין אינה מהווה טעם למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

סעיף 6 ב לחוק- כללי:

10.סעיף 6ב לחוק קובע כלהלן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו"

12.פסיקת בתי המשפט חזרה והדגישה את העקרון, לפיו תותר הבאת ראיות לסתור את הקביעה על פי דין רק בנסיבות מיוחדות ועל בית המשפט להפעיל הוראות הסעיף בזהירות ובמקרים חריגים. ראו לדוגמא האמור בבר"ע 634/85 עודה נגד רותם חברה לביטוח פד"י ל"ט (4) 505, רע"א 3570/01 - אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קאסם סואעד תק-על 2001(3), 1011.

13.הטעמים להבאת ראיות לסתור פורטו בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט(4), 505, שם קבע בית המשפט העליון את הדברים שלהלן:

"בהקשר זה הכלל הוא שהקביעה הקודמת מחייבת , אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.

מן הראוי שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון על פי נסיבותיו ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקוים כלליים ניתן לדעתי להצביע על שני סוגי טעמים

(א) טעמים משפטיים כגון, אם נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון, תרמית), קל וחומר - מדעיקרא (כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי). (ב) טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.