אבו מדיעם נ' מדינת ישראל

החלטה

זו החלטה בבקשתו של המבקש לביטול צו פסילה מנהלית של קצין משטרה שניתן לתקופה של 90 יום.

צו הפסילה ניתן ביום 5.9.10 בעקבות תאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביום 4.9.10 בשעות ערב ברהט כאשר המבקש בהיותו נוהג ברכבו פגע במנוחה בת כ – 3 שנים וגרם למותה באותו יום.

הבקשה הוגשה כבר לבית המשפט ביום 4.10.10 .

לפי נימוקי הבקשה נטען כי "כלל לא ביצע את העבירה בתאריך 5.9.10 וכי הוא כופר בכל המיוחס לו בצו.

בהתחשב כי התאונה התרחשה ביום 4.9.10 אני מסכים (!) כי המבקש לא ביצע את העבירה ביום 5.9.10 אלא – ביום 4.9.10. (ראה סעיף 6 לבקשה).

עוד נטען כי מדובר במחדל חקירה ועריכת שימוע פסילה (ראה סע' 7 לבקשה).

לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקש ולא ברור לי באלו מחדלי חקירה הוא מדבר ומה היה פסול בעריכת השימוע .

עיון בטופס השימוע אינו מצביע על כל מחדל בולט לעין, אם בכלל.

בדיון שנערך לפני נטען שהעובדה כי חלפו כ – 40 יום וטרם הוגש כתב אישום מראה כי "הענין לא כל כך חמור בענין המשיבה".

גם טיעון זה גם לא מובן לי. איך ניתן להגיש כתב אישום לפני שמסתיימת החקירה ?

עיון בתיק החקירה מראה כי לפי הראיות שנאספו עד כה , יצא המבקש מעיקול שמאלה, עקף בכביש רכב שחנה בצד ימין תוך שהתרחק ממנו – לדבריו - כ-1.80 מ' למרכז הכביש בגלל ילדים הרבים שהיו במקום ופגע במנוחה בת כ – 3 שנים עם צידו הימני של רכבו.

הרכב נבדק וצולם ע"י טכנאי זיהוי, והממצאים נשלחו למעבדת הסימנים ב- מטא"ר להשוואה.

כמו כן, נבדקים בגדי המנוחה וכן טרם התקבלה חוו"ד של פרופ' היס מהמכון לרפואה משפטית.

החקירה עדיין בעיצומה ואין אפשרות לקבוע בשלב מוקדם זה כי לא יוגש כתב אישום נגד המבקש.

אני מניח שבמקביל לקבלת התשובות לממצאים שנשלחו לבדיקה, יצטרך הבוחן לבדוק אם המבקש היה יכול להבחין במנוחה בבוא מועד ואם היתה באפשרותו למנוע את הפגיעה בה.

במצב מוקדם זה של החקירה, כל מה שמונח בפני בית המשפט הינו כי המבקש נהג את רכבו בשעות חשיכה ברחוב שידוע לו כי הינו הומה ילדים ופגע במנוחה במרכב הכביש – הוא יצטרך להסביר איך לא הבחין בה כלל עד לעצם פגיעה.

נוכח המובא לעיל, הנני סבור כי יש יותר מראיות דלות לביסוס אשמתו.

נקבע ב – בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מ"י (תקדין עליון כרך 98 (2) 197) כי :

"לצורך פסילה מנהלית די בראיות המלמדות כי נהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית שכן במקרים רגילים – בהעדר ראיות סותרות – עצם הפגיעה באדם תוך כדי נהיגה מלמדת על חוסר זהירות... המעשה המיוחס לעורר ואף טענת העורר כי הוא כלל לא ראה את המנוחה, מצביעים על הסכנה הצפויה מהמשך נהיגתו לבטחון הציבור ולא עלה בידיו איפוא להפריך את חזקת המסוכנות".