אבו לבן נ' פושט ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת שרשרת שאירעה ביום 11.10.11 בכביש תל-אביב – ירושלים באזור שער הגיא.

1.התובע הוא בעל הרכב השני בתאונת השרשרת מ.ר. 6634025 (להלן: רכב התובע).

2.הנתבע 1 הוא הבעלים של הרכב השלישי בתאונת השרשרת מ.ר. 3330672 (להלן: רכב הנתבע), והנתבעת 2 היא חברת הביטוח המבטחת את רכבו של הנתבע 1.

3.מוסכם בין הצדדים כי בתאונה זו פגע רכב הנתבע ברכבו של התובע מאחור.

המחלוקת

4.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם עובר לפגיעה מאחור ברכבו של התובע, פגע רכבו של התובע ברכב הראשון לתאונה, או שמא הנתבע פגע ברכב התובע מאחור ובשל פגיעה זו נהדף רכב התובע כלפי הרכב הראשון בתאונה ופגע בו. בהתאם להכרעה בשאלה זו, ייקבע היקף אחריותם של הנתבעים לנזקים שנגרמו לרכבו של התובע. אם אכן ייקבע כי רכב הנתבע פגע ברכבו של התובע והדפו כלפי הרכב הראשון לתאונה, וזאת מבלי שהיתה פגיעה קודמת של התובע ברכב הראשון, הרי שהנתבעים אחראים גם לנזקים בחלקו הקדמי של רכב התובע.

דיון והכרעה

5. העידו בפני התובע, נהג רכב הנתבע וכן מי נוסע שישב לצד נהג הנתבע בעת התאונה.

6.התובע העיד כי בעת נסיעתו רכב הנתבע פגע בו מאחור וכתוצאה מן הפגיעה רכבו נדחף קדימה לעבר הרכב הראשון בתאונה. עוד העיד התובע, כי פגיעת רכב הנתבע מאחור היתה האירוע הראשוני להתרחשות התאונה ועובר לפגיעה זו לא אירע דבר.

7.לעומתו, העיד הנהג ברכב הנתבע כי מכונית התובע שנסעה לפניו נעצרה והוא לא הספיק לעצור ופגע ברכב התובע. גם הנוסע ברכב העיד שרכב התובע עצר ואז נכנס בו רכב הנתבע מאחור. שני העדים לא העידו כי ראו קודם לכן את רכב התובע פוגע ברכב הראשון לתאונה. הנהג ברכב הנתבע 1 העיד כי לאחר שפגע ברכב התובע הבין כי רכב התובע עצר בעקבות תאונה, אך לא יכול היה לומר כי אכן ראה את רכב התובע פוגע ברכב הראשון.

8.עדותו של התובע היתה אמינה עלי ואני מקבלת את גרסתו כי עובר לפגיעת רכב הנתבע 1 ברכבו, לא פגע ברכב הראשון לתאונה, וכי רכב הנתבע 1 הוא שהדפו לעבר הרכב הראשון לתאונה, שבעקבותיה נגרמו נזקים לרכבו הן מאחור והן מלפנים.

לעניין זה, אציין כי איני מוצאת מקום לייחס משמעות לעובדה שבהודעתו של הרכב הראשון לחברת הביטוח בעניין התרחשות התאונה, ציין נהג הרכב הראשון כי התובע פגע ברכבו מאחור, שכן נהג הרכב הראשון לא יכול היה לראות בעת התאונה האם פגיעת התובע ברכבו התרחשה בעקבות פגיעה קודמת של רכב הנתבע 1 ברכב התובע, או שמא מדובר בפגיעה עצמאית ונפרדת.

9.לפיכך אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו הן בחלקו הקדמי והן בחלקו האחורי.

גובה הנזק

10.התובע צירף לרכבו חוות דעת שמאי, לפיה הנזק הישיר שנגרם לרכב התובע הינו בסך של 19,648 ₪. בהתאם לאמור בחוות דעת השמאי סכום זה כולל גם את רכיב ירידת הערך, ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי בגין ירידת הערך של הרכב בנפרד.

כן צורפה לכתב התביעה חשבונית על תשלום שכ"ט שמאי בסכום של 1,914 ₪.

אשר לסכום הנטען בגין הפסד הכנסה בשל השבתת הרכב, הרי שמחוות דעת השמאי עולה כי הרכב שהה במוסך במשך שבעה ימים לצורך תיקונו. מדובר ברכב שהינו מונית, המשמש את התובע לצורכי עבודתו. התובע לא צירף לכתב תביעתו אישור מרואה חשבון בדבר הפסד ההכנסה הנטען וביקש לפסוק סכום זה על דרך האומדנא. אני מעריכה רכיב נזק זה בסכום כולל של 1,400 ₪.

ב"כ התובע ביקש לחייב את הנתבעת 2 בתשלום פיצוי עונשי בשל העובדה שלא שילמה את הנזק שאינו שנוי במחלוקת בגין הפגיעה מאחור. איני מוצאת מקום להיעתר לבקשתו של ב"כ התובע, שכן זכרו של רכיב זה לא מצא ביטוי בכתב התביעה, ולכל היותר יש להביאו בחשבון בפסיקת סכום ההוצאות.

11.לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 22,962 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.10.11 ועד יום התשלום בפועל.