אבו לבן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שקצין משטרה הורה על פסילתו למשך 30 יום בהליך מנהלי.

בבסיס החלטת קצין המשטרה עבירה בניגוד לתקנה 47 (ד) אותה ביצע לכאורה המבקש לנגד עיניו.

ב"כ המבקש צמצם טענותיו לטענה כי הקצין הפוסל הוא עד הראייה היחיד לביצוע העבירה לכאורה וכי זולתו לא היה כל עד אחר למקרה.

לטענתו של ב"כ המבקש, לא יכול הקצין שראה את העבירה, רשם את כתב האישום למבקש, לשמש גם כקצין אשר יקיים את השימוע למבקש ויחליט ביחס להליך המנהלי בעניינו.

לחיזוק טענותיו הפנה ב"כ המבקש לערר 1289/93 מדינת ישראל נגד עודה אבו סוטה, החלטה של כבוד השופט המחוזי דאז – ריבלין (להלן – פרשת אבו סוטה) לפיה צריכה להיות הפרדה מלאה בין זהות השוטר/קצין שלכאורה ראה את העבירה ובין הקצין שישמע את הנאשם ויחליט ביחס לגורל ההליך המנהלי.

ב"כ המדינה, הפנה לעומת ב"כ המבקש לערר 3550/04 מדינת ישראל נגד אבו סאלח עלי (מחוזי נצרת) שם החליט כבוד בית המשפט המחוזי החלטה הפוכה ולפיה אין מניעה כי קצין המשטרה אשר היה עד לעבירה ישמש גם כקצין הפוסל לאחר שימוע בהליך מנהלי.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה נגד המבקש ולכן אצמצם את ההחלטה להכרעה בסוגייה המשפטית הצרה אשר הועלתה ע"י ב"כ המבקש.

דיון והכרעה -

"סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי"

בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304

בהתאם לכללי המשפט המנהלי חובה על הקצין שלו סמכות הפסילה לקיים שימוע לנהג ולאחר אותו השימוע עליו לשקול האם יש יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג (סעיף 47 (ה) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961).

כאשר אנו מצויים בסיטואציה בה קצין המשטרה סובר כי נהג ביצע לנגד עיניו עבירה, וכאשר המדובר בעד ליחיד לאותה העבירה, וכאשר אותו הקצין הוא זה אשר מגיש לנהג כתב אישום והזמנה לדין – לא ברור לי כיצד הליך שימוע יכול להיות ענייני ונטול כל דעה קדומה כאשר אותו אדם הוא זה אשר ניגש לבצע את השימוע.

בבסיס הליך השימוע הרעיון לפיו קצין בדרגת מפקח לפחות, ישמע את הנהג באופן נטול כל דעה קדומה, יבחן את הראיות שבפניו, ורק לאחר מכן יגיע למסקנה באשר לנחיצות ההליך המנהלי כלפיו.

יודגש כי הליך מנהלי ננקט כאשר נהנה הנהג עדיין מחזקת החפות, אין המדובר במקדמה על חשבון ענישה עתידית וזכותו המלאה של הנהג כי הקצין אשר יקיים את השימוע יהיה ללא כל דעה קדומה באשר למקרה שבפניו.

אשר על כן, אני מחליט לאמץ את עמדתו של כבוד השופט ריבלין מפרשת אבו סוטה וקובע כי הליך שימוע המתקיים ע"י קצין משטרה שהוא גם העד היחיד לביצוע העבירה נשוא השימוע, הליך פסול הוא.

ומן הכלל אל הפרט –

במקרה שבפני הקצין אורן מוניטין היה זה אשר ראה את ביצוע העבירה לכאורה כעד בודד ויחיד לאירוע.

אותו הקצין היה מי שרשם למבקש את כתב האישום וזימנו לבית המשפט.

אותו הקצין היה מי שערך למבקש שימוע והחליט על פסילתו המנהלית למשך 30 יום וזאת לאחר ששוכנע כי יש יסוד להניח כי יוגש כתב אישום.