אבו כף נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום

פסק דין

התובע עתר לביטול שני צווי פינוי שמספרם 925 ו- 475 שניתנו מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א – 1981 וכן עתר לעכב את ביצוע הצווים עד למתן החלטה בתובענה.

בהחלטה מיום 6.6.13 הוריתי על מתן צו זמני לעיכוב ביצוע הצווים ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 19.6.13.

בדיון מיום 19.6.13 הסכימו הצדדים כי החלטת בית המשפט תהווה פסק דין גם בהליך העיקרי.

צו פינוי 475

צו פינוי 475 מתייחס למבנה פח – שיג.

במהלך הדיון אישר התובע כי מבנה הפח (שיג) אינו שלו ולכן בפתח סיכומיו הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על התובענה בעניין מבנה זה.

על כן התובענה בעניין צו 475 נדחית וכן מבוטל הצו הזמני לעיכוב ביצוע שניתן בעניינו.

צו פינוי 925

צו פינוי 925 מתייחס למבנה אבן.

בכתב התביעה, בבקשה ובתצהיר טען התובע כי הקרקע היא של המדינה אולם הוחזקה על ידי משפחת התובע מאז קום המדינה וכי היא מצויה בתוכנית מתאר של הישוב אום בטין ומיועדת למגורים. לעניין זה נטען כי הצו הוצא בעיצומו של משא ומתן עם הרשות לקידום הבדווים במטרה למצוא פתרונות לסוגיית הקרקע ואכלוס התובע ומשפחתו, לשם הפעלת לחץ לא הגון על התובע ובזמן שהתובע הכין תוכניות על פי דין והגישן למוסדות התכנון במועצה האיזורית אל קסום.

ביום 18.6.13, יום לפני הדיון, הגיש התובע בקשה לצירוף תצהיר בדבר מיקום בית האבן, בה נטען כי בית האבן אינו בשטח של מנהל מקרקעי ישראל לפי הגוש והחלקה המצוינים, אלא בשטח הנמצא בתוך תכנית המתאר של הישוב אום בטין וכי למיטב ידיעתו של אבי התובע – השטח נתבע אצל פקיד ההסדר בבאר שבע על ידי משפחת אבו כף. לבקשה צורפו תצהירו של התובע וכן תצהיר של אביו, מר נאיף אבו כף.

במהלך הדיון בפני, טען ב"כ התובע כי מיקום מבנה האבן הינו על גבול החלקה וכי החלק שמעבר לגבול הוא מקרקעין בגינם הוגשו תביעות והעניין מצוי בפני פקיד ההסדר. כן נטען לשוני בנקודות הציון במסמכי מנהל מקרקעי ישראל.

הנתבע טען כי הצו הודבק ביום 8.4.13 ולכן הבקשה הוגשה באיחור ולא תוך 30 ימים כנדרש. כן נטען כי התובע אינו עומד בנטל להוכיח שתקופת הפלישה נמשכה יותר מ – 36 חודשים כאשר בענייננו הפלישה החדשה היא בניית המבנה נשוא הצו. עוד נטען כי צפייה עתידית להשלמת הליכי תכנון והקצאת מגרש אינה מהווה צידוק לפלישת התובע.

לעניין טענת ב"כ התובע באשר למיקום המבנה, טען ב"כ הנתבע כי לפי מערכת המחשוב הנ.צ מצוי בגוש הרשום. כן נטען כי חובת התובע להוכיח זכות בקרקע והוא לא עשה כן ובכל מקרה מדובר במקרקעי ציבור.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני סבורה כי אין לקבל את התובענה.

חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א - 1981 מאפשר למנהל מקרקעי ישראל לפנות מקרקעי ציבור בהליך קצר יחסית.

קיימים ארבעה תנאים מצטברים הנדרשים להפעלת סמכות זו, כפי שעולה מסעיף 4 לחוק והם כדלקמן: (1) אדם תפס מקרקעי ציבור, (2) הממונה שוכנע כי התפיסה היתה שלא כדין, (3) הצו ניתן בתוך 6 חודשים מיום שהתברר כי התפיסה היתה שלא כדין, (4) הצו ניתן תוך 36 חודשים מיום התפיסה.

כן נקבע בחוק כי הרואה עצמו נפגע ממתן הצו רשאי לפנות לבית משפט השלום כדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור עד מועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו (סעיף 5(ב) לחוק). בצו הפינוי אשר ניתן ביום 9/4/13 נקבע כי מועד הפינוי הוא תוך 30 ימים מהיום שנמסר הצו.

30 ימים חלפו ביום 9/5/13 אולם התובענה הוגשה רק ביום 6/6/13.