אבו יונס ואח' נ' אלאג'נחה טורס ח.נ. בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 29.7.13. בהתאם לפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבים סכום של 28,365 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

2. בכתב התביעה נטען, כי המשיבים הזמינו מהמבקשת, המנהלת סוכנות נסיעות לחו"ל, טיול לעיר איסטנבול, בשנת 2011. לטענת המשיבים, הוסבר למבקשת כי המשיבה מס' 5 הינה נכה, וכי יש להתאים את תנאי הטיול (בית המלון, רכב ההסעות) לצרכיה המיוחדים. המבקשת התחייבה לדאוג לכך. לטענת המשיבים, כאשר הגיעו לבית המלון התברר, כי המבקשת לא העבירה תשלום לבית המלון. לאחר יומיים הועברו המשיבים לבית מלון אחר, אשר התברר כי מבוצעות בו עבודות שיפוץ, וכי הוא אינו מתאים לנכים. בית המלון אף נפל ברמתו מבית המלון שהוזמן. המשיבים הועברו לבית מלון שלישי, אשר אף הוא לא היה מותאם לנכים. לבסוף הציעה המבקשת חופשה בעיר אחרת, אך בחלוף שבוע, המשיבים סירבו. המבקשת אף לא סיפקה הסעה לנמל התעופה, בניגוד למוסכם, והמשיבים נאלצו לממן הסעה ברכב מיוחד. המשיבים תבעו פיצוי בעלות הטיול, ובנוסף פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.

3. כתב התביעה הומצא לידי המבקשת, ביום 23.5.13. על אישור המסירה חתומה גב' לינדה, כמורשית חתימה מטעם המבקשת.

המבקשת אינה חולקת על המצאת כתב התביעה למשרדיה, אלא שלטענתה – דבר התביעה לא הובא לידיעת המנכ"ל, ובשל תקלה זו - התביעה לא טופלה.

לגופו של עניין, לטענת המבקשת, היא דאגה ליידע את חברת התיירות התורכית אודות הצרכים המיוחדים של המשיבה מס' 5, וההזמנה בוצעה בהתאם. הטענה, לפיה לא הועבר כסף לבית המלון הראשון אינה נכונה, לטענת המבקשת, שכן אם היה הדבר כך, לא היו המשיבים יכולים ללון שם שני לילות. המשיבים לא נתנו הסבר כיצד לנו בבית המלון הראשון במשך שני לילות, ועל חשבון מי.

לטענת המבקשת, התבצעו עבודות שיפוצים בכביש הראשי, על ידי עיריית איסנטבול, וללא קשר לבית המלון ולחברות התיירות. בשל עבודות אלו ביקשו המשיבים לעבור לבית מלון שני ואחר כך לשלישי. לטענת המבקשת, היא אינה אחראית לאי הנוחות שנגרמה בשל עבודות אלו. המבקשת מכחישה את הנטען באשר להסעה בחזרה לשדה התעופה, וטוענת, כי סיפקה הסעה זו כמוסכם.

4. לטענת המשיבים, טענת המבקשת לטעות שמנעה הגשת כתב ההגנה במועד הינה טענה סתמית, שאינה מצדיקה ביטול פסק הדין. כן טוענים המשיבים, כי המבקשת לא הוכיחה שהעבירה את הדרישה להתאים את התנאים לנכה. לטענת המשיבים, שהו בלובי של המלון לילה שלם, עד שהועברו לבית מלון אחר. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשת אחראית גם לאי הנוחות שנגרמה בשל עבודות שבוצעו בסמוך לבית המלון, שכן היה עליה להודיע להם על עבודות אלו, שיפגמו בהנאתם מהחופשה.

5. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

6. המבקשת אינה טוענת לפגם בהמצאת כתב התביעה. לפיכך, אין עילה לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק.

עם זאת, נראה כי יש לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש, כאמור לעיל. אי הגשת כתב ההגנה נבעה מטעות של המבקשת בניהול ענייניה, ולגופו של עניין, נראה כי לכאורה בפי המבקשת הגנה הראויה להישמע. המבקשת אינה נדרשת להוכיח את כל טענותיה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, אלא להראות כי ביטולו לא יהא לשווא, שכן יש בפיה הגנה אפשרית. בכך עמדה המבקשת.

מחדלה של המבקשת באי הגשת כתב ההגנה מצדיק פיצוי המשיבים בהוצאות, אך לא חסימת דרכה של המבקשת אל ביהמ"ש.

יש לציין, כי מאז שהומצא כתב התביעה, כדין, לידי המבקשת ועד שפנתה לראשונה לביהמ"ש, במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, חלפה תקופה של כארבעה חודשים (אם כי הבקשה לביטול הוגשה במועד, בהתחשב בפגרת ביהמ"ש). התנהלות המבקשת עיכבה את בירור תביעתם של המשיבים, ופגעה בהסתמכותם על פסק הדין, אשר ניתן בחלוף המועד החוקי להגשת כתב ההגנה. בנסיבות אלה, אני רואה לנכון לבטל את פסק הדין, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים. המבקשת תשלם הוצאות בסך 3,000 ₪, כפי הסכום שהופקד בקופת ביהמ"ש לצורך עיכוב ההליכים.

המזכירות תעביר את כספי הפיקדון, על פירותיו, לידי המשיבים, באמצעות בא כוחם.

7. פסק הדין מבוטל.

על המבקשת להגיש כתב הגנה, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.