אבו ח'לא נ' אבו ח'לא ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 3.9.09, בהעדר הגנה, בתביעה בגין נזקי גוף, עקב תאונה שאירעה למשיב, במהלך עבודתו אצל המבקש 1.

2.בבקשה טענו המבקשים, כי לאחר שכתב התביעה הומצא למבקשת 2, היא נזקקה לשהות לצורך בירור נסיבות התאונה וזאת במיוחד לאור העובדה שמבוטחה לא דיווח על התאונה. לטענת המבקשים, המבקשת 2 קיבלה ביום 10.5.09, בשיחה טלפונית עם ב"כ המשיב, ארכה להגשת כתב הגנה והארכה אף אושרה בשיחה טלפונית נוספת עימו, ביום 9.6.09.

לטענת המבקשים, אמנם ביום 11.6.09 נשלח למבקשת 2, מכתב בו נדרשה ליתן הצעתה תוך 30 יום, או לחילופין, להגיש במהלך תקופה זו כתב הגנה, אלא שבשל פעילותה לקבלת מידע לגבי התאונה ונכונותה לנהל משא ומתן, לא פעלה, בטעות, לקבלת ארכה נוספת. לטענת המבקשים, אין המדובר בזלזול, אלא באיחור בתום לב ובשל רצונה של המבקשת 2 למצות את אפשרות המשא ומתן בטרם הגשת כתב הגנה.

לעניין סיכויי ההגנה טענו המבקשים, כי סיכוייהם טובים שכן במישור החבות לא הצביע המשיב על רשלנות המבקש 1 ועל הגורם האחראי להמצאות הברזל שגרם לתאונה. כן נטען שיש לדון אף באחריות המשיב עצמו להתרחשות התאונה.

לעניין הנזק נטען כי הסכומים שנתבעו גבוהים ומוגזמים ביותר.

3.המשיב התנגד לבקשה. לטענתו, פניית המבקשת 2 אל בא כוחו, הייתה מאוחרת מהמועד הנטען על ידה. המשיב הכחיש קיום שיחות טלפוניות בין בא כוחו לנציג מטעם המבקשת 2. עוד טען המשיב, כי לא הייתה עליו כל חובה להמציא למבקשים בקשה להגשת כתב הגנה וכי היה זכאי לקבל פסק דין לטובתו, 30 יום לאחר המצאת כתב התביעה. עוד הוסיף המשיב כי דיווח למבקש 1 על התאונה וזה הבטיח לו כי ידווח עליה למבקשת 2. לטענת המשיב, האיחור בהגשת כתב ההגנה, מהווה זלזול בתביעתו.

דיון:

4.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ. יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק- רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק.

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה- מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

ראה בנוסף, לעניין זה:

ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"ג (3) עמ' 824; ע"א 164/63 פרידמן נ. פרידמן, פ"ד י"ז 349.

במקרה דנן, המבקשים אינם מכחישים קבלת כתב התביעה.

כאשר ההמצאה לא נפסלה, אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק (ראה בספרו של גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית בע"מ 282). כאמור, במקרה דנן, אין חולק שהמבקשת 2 קיבלה את כתב התביעה ולא הגישה הגנתה במועד ולפיכך אין לבטל את פסק הדין, מחמת הצדק.

5.עדיין, נותר לבדוק כאמור, האם יש מקום לבטל את פסק הדין על פי שיקול הדעת שניתן לבית המשפט בעניין:

בעניין זה כבר נקבע כאמור, כי המבחן השני- סיכויי ההגנה של הנתבע, הינו המבחן העיקרי שכן, על עצם האיחור, ניתן לפצות על ידי פסיקת הוצאות.

כמו כן הלכה היא, כי לעניין סיכויי ההגנה, אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי אם יראה הגנה אפשרית: "על המבקש להראות כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת, לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת, אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה בפסה"ד שביטולו מבוקש" (ע"א 5000/92, רע"א 4680/92 בן ציון נ. הנאמן על נכסי בן ציון, פד', מח' (1) 830).