רע"צ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
41234-06-10
28/07/2010
|
בפני השופט:
משה סובל
|
- נגד - |
התובע:
יצחק אבו חצירא אילוז
|
הנתבע:
1. קלוד ספז 2. בנק לאומי לישראל בע"מ 3. שפיר שילנסקי – כונס הנכסים
|
|
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש – הוא הרוכש, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ, עדי סומך מיום 1.6.10, לפיה התיר הרשם למשיב 1 – הוא החייב, לפדות את הנכס בסכום חובו המלא למשיב 2 – הוא הזוכה. תחת האמור, הורה הרשם על ביטול החלטתו לפיה אושר המכר לרוכש. כן הורה בהחלטתו למשיב 3 – הוא כונס הנכסים – להשיב לידי הרוכש את כל הכספים ששיותו על ידו בקשר עם הסכם המכר שנחתם עימו.
במסגרת ההחלטה, לפיה נתקבלה כאמור בקשת החייב לפדיון הנכס, חויב החייב בתשלום הוצאות לידי הרוכש בסך של 30,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין.
בהתאם להחלטתי מיום 29.6.10, הוגשה תגובה מטעם החייב לבקשה.
בהודעה שניתנה מטעם כונס הנכסים הודיע הלה כי הוא חוזר על טענותיו כפי שהועלו בפני רשם ההוצל"פ, וכי הוא מותיר ההחלטה בבר"ע לשיקול דעתו של בית המשפט.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי על נספחיהם, ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור, להידחות.
החלטת הרשם נשוא הערעור, ניתנה לאחר שזה קיים לפניו דיון במעמד הצדדים במסגרתו אף נחקרה כונסת הנכסים, וכן לאחר שהצדדים הגישו בפניו סיכום טענותיהם בכתב.
החלטת הרשם הנכבד הינה מפורטת ומנומקת כדבעי, ולא מצאתי כי נפל בה פגם כלשהוא באופן המצדיק היעתרות לבקשה למתן רשות ערעור.
השתלשלות האירועים בתיק פורטה באריכות על ידי הרשם הנכבד במסגרת החלטתו, ואיני רואה מקום לשוב ולפרט הדברים במסגרת החלטתי.
העובדות העיקריות הצריכות לבקשה הינן כדלקמן:
ביום 31.5.09, ניתנה החלטת הרשם לפיה אושר הסכם המכר לרוכש, וזאת לאחר שניתנה הודעת הכונס כי החייב לא הגיש כל תגובה מטעמו לבקשה לאישור המכר.
ביום 18.6.09, שיגר ב"כ הרוכש מכתב לכונס, במסגרתו העלה טענות לפיהן הוא הוטעה להאמין כי רכש נכס בר זכויות שעה שהתברר לו בדיעבד כי לא ניתן לקבל היתר לבנייה בנכס. הרוכש תלה האשם האמור במצגים שהוצגו לו על ידי הכונס ובשמאות הזוכה שהובאה לעיונו עובר לחתימתו על הסכם המכר. בסיפא למכתבו הודיע הרוכש על ביטולו של ההסכם.
ביום 21.6.09, שב החייב ועתר בבקשה לביטול הליכי המכר. הבקשה נתמכה בחוו"ד שמאית עדכנית מטעמו לפיה שוויו של הנכס נאמד בסך של 3.7 מיליון ₪, היינו בשיעור הגבוה ב – 900,000 ₪, מסכום המכר שאושר.
ביום 1.7.09, התקיימה פגישה בין עו"ד קלמן (ממשרד הכונס) לחייב, במסגרתה ביקש החייב לפדות את חובו לזוכה . הצדדים העלו הסכמותיהם מהפגישה על הכתב, לפיהן מסכים הכונס ליתן אורכה של 14 ימים לחייב להגיב לכל בקשה שהוגשה במסגרת ההליך ומאידך כונס הנכסים יפעל לקבלת אישור לפדיון החייב את החוב לזוכה מותנה בהסכמת החייב לשאת בשכ"ט, נגזרת מסכום המכר שאושר.
ביום 12.7.09, שיגר הרוכש באמצעות בא כוחו מכתב לכונס על פיו הינו חוזר בו מהודעתו לביטול הסכם המכר. למחרת אותו היום העביר הרוכש למשרדו של הכונס את מלוא יתרת המכר.
ביום 14.7.09, פנה הכונס לרשם בבקשה בהולה למתן הוראות, במסגרתה פירט את השתלשלות האירועים.
כפי שכבר ציינתי לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם לפיה אושר לחייב לפדות את הנכס, תחת ביטול החלטה על אישור המכר לרוכש.
במסגרת הבקשה שב המבקש וחוזר על אותן הטענות שהועלו על ידו בפני הרשם הנכבד.
לפיכך אין לי אלא להפנות לנימוקים העומדים בבסיס החלטת הרשם לאשר פדיון המכר על ידי החייב.