אבו חנא נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט קמא לדחות את בקשתו של העורר לבטל פסילה מנהלית למשך 90 יום שהוטלה עליו.

הרקע העובדתי:

2.ביום 10/02/12 קופחו חייה של צעירה, אשר נפגעה כהולכת רגל בכביש 66, ככל הנראה מפגיעת כלי רכב.

3.פרטיו של העורר, נהג מיניבוס, נודעו למשטרה מאת נוסעים שהסיע בלילה בו ארעה תאונת הדרכים הקטלנית והוא נעצר לחקירה ביום 13/02/12.

4.ביום 13/02/12, לאחר שימוע, הודיע קצין משטרה לעורר כי מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ולאחר ששוכנע שיש יסוד להאשימו "בעבירה בקשר לתאונה שבה היית מעורב", החליט לשלול את רישיונו למשך 90 יום. בפירוט העבירות נרשם: נהיגה בחוסר זהירות, מעורבות בתאונת דרכים בה נהרג אדם ובריחה מהמקום והפקרת פצוע.

5.בקשה שהגיש העורר לבית המשפט קמא לביטול הפסילה המנהלית נדחתה.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו, כי עיין בחומר החקירה, הכולל דו"ח סודי, המהווה סיכום החקירה עד לשלב זה, החומר הוצג לעיונו של בית המשפט קמא בלבד (במסגרת הערעור הונח חומר החקירה גם בפני), ועל סמך חומר זה ניתן לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר בתאונה הקטלנית ובהפקרת המנוחה.

דיון והכרעה

6.ב"כ העורר טען בפני, כפי שטען במסגרת בקשתו לביטול הפסילה המנהלית, כי מרשו לא נחשד בגרימת התאונה, והקצין שהורה על הפסילה לא היה מוסמך לפסול את רישיון הנהיגה שלו, בהסתמך על סעיף 47 לפקודה.

7.סעיף 47 לפקודת התעבורה מסמיך קצין משטרה, כהגדרתו שם לפסול מנהלית מי שיש לגביו יסוד להניח כי עבר עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית לפקודה, או כי בשל עבירה שעבר אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש.

8.החלטת הקצין לפסול את רישיונו של העורר למשך 90 יום נסמכה בענייננו על סעיף 47(ה)(1) לפקודה, הקובע כי:

"היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי הענין:

בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם - יפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 90 ימים".

9.ב"כ המשיבה איננה חולקת על כך שסמכות זו קמה לקצין המשטרה רק מקום שבו יש לו יסוד להניח, כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע עבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם, ולטענתה, בתיק החקירה קיימות כיום ראיות המבססות הנחה זו.

10.באשר לסמכותו של הקצין בהחלטה לפסול רישיונו של נהג לפי סעיף 47 לפקודה, נקבע כי מדובר בסמכות בעלת אופי מנהלי, אולם שיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את החלטת הקצין איננה מתמצה בבחינת סבירות ההחלטה.

"שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור". (בש"פ 8450/02 - זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, וראה החלטתו של כב' הנשיא, ד. חשין בע"ח (נצרת) 22117-05-10 - סין איציק לזר נ' מדינת ישראל ).

11.תנאי ראשון להפעלת שיקול הדעת הוא קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאחת העבירות המקנות לקצין המשטרה סמכות להורות על פסילה מנהלית. מטיעוני הצדדים ומן החומר שהוצג בפני עולה, ודומה שאין מחלוקת לגבי כך, שביום קבלת ההחלטה על ידי קצין המשטרה, לא היו ראיות שבהסתמך עליהן יכול היה הקצין להניח, כי יוגש נגד העורר כתב אישום בעבירה של גרימת התאונה בה נהרגה המנוחה, להבדיל מעבירה של הפקרה לאחר פגיעה.

12.כאמור, ההחלטה לפסול את העורר מנהלית מלנהוג נתקבלה ביום 13/02/12. למחרת, בתאריך 14/02/12 הובא העורר לבית המשפט לשם הארכת מעצרו.