אבו חמד נ' אקשיקר ואח'

פסק דין

בין בעלי הדין נחתם זיכרון דברים למכירת דירת מגורים. הנתבעים הודיעו לתובע כי הם חוזרים בהם מזיכרון הדברים. התובע תבע מאת הנתבעים את הפיצויים המוסכמים עליהם הוסכם בזיכרון הדברים.

כללי:

בעלי הדין:

1.בכל מועד הרלוונטי לתביעה:

התובע היה זכאי להירשם כבעל זכויות החכירה בדירה ברחוב בן-גוריון 33ב' דירה 33 ברמלה הידועה כגוש 5810 חלקה 8 תת חלקה 33 (להלן-"הדירה").

הנתבעים היו זוג צעיר שהתחתן כשנה קודם להגשת התביעה.

מערכת היחסים בין הצדדים:

2.בעת שהחלו המגעים בין הצדדים היה התובע זכאי להירשם כבעל זכויות בדירה. בנסח הרישום שצורף לבקשת הרשות להגן נרשם כי הבעלות בדירה שייכת לרשות הפיתוח, על שם גב' שיינר אסתר רשומה זכות חכירה עד לשנת 2025, וביום 31.10.10 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע על פי סעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן-"חוק המקרקעין").

3.בסמוך לרישום הערת האזהרה בטאבו, פרסם התובע מודעה באינטרנט על רצונו למכור את הדירה. הנתבעים ראו את המודעה, והתקשרו למספר הטלפון הנקוב בה על מנת לתאם מועד לראות את הדירה. ביום 2.11.10 ביקרו הנתבעים בדירה, כאשר מי שהראה להם את הדירה, היה עו"ד סלים אבו חמד, שהוא אחיו של התובע, אשר הציג עצמו בשם "שלומי". באותה עת לא אמר להם עו"ד אבו חמד כי הוא עו"ד ולא אמר להם שאחיו הוא בעל הדירה. ביום 4.11.10 ביקרו הנתבעים במשרדו של עו"ד אבו חמד, על מנת לנהל מו"מ לרכישת הדירה, ורק אז נודע להם כי הוא עו"ד. התובע לא נכח באותה ישיבה. בסופו של המו"מ נחתם בין הצדדים ביום 4.11.10 מסמך הנושא כותרת "זיכרון דברים" (להלן- "זיכרון הדברים"), אותו ניסח עו"ד אבו חמד. בעת המו"מ לא היו הנתבעים מיוצגים ע"י עו"ד.

4.בזיכרון הדברים צוין בין היתר מחיר הדירה (630,000 ₪), לוח תשלומים ועוד. בין היתר נקבע כי "הצדדים מסכימים לחתום על הסכם מפורט עד ליום 12.11.10 אשר יחליף ויבוא במקום זיכרון דברים זה" (סעיף 4). עוד סוכם כי לקונים, קרי לנתבעים, קיימת אפשרות לחזור בהם מזיכרון הדברים עד ליום 11.11.10 שעה 12.00 אם יציגו חוות דעת שמאי מוסמך המקובל על המוכר, קרי: התובע, כי קיימים ליקויים בצנרת הדירה ובמערכת החשמל הדורשים תיקונים בעלות העולה על 20,000 ₪ (להלן-"זכות החזרה מזיכרון הדברים"). סעיף 9 לזיכרון הדברים קובע כי צד שיפר את הוראות זיכרון הדברים או יחזור בו מהעסקה יפצה את הצד הנפגע בסך 63,000 ₪.

תביעת התובע:

5.הלכה למעשה חזרו בהם הנתבעים מן העסקה ולא אבו לרכוש את הדירה. משכך, הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם בסך 63,000 ₪.

בקשת הרשות להגן:

6.הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן. כב' הרשם שדן בבקשה ציין כי הנתבעים טענו בבקשה מספר טענות חלופיות: האחת, כי זיכרון הדברים הינו אך שלב במו"מ בין הצדדים שלא השתכלל להסכם מחייב. השנייה, כי בהינתן שזיכרון הדברים עולה כדי הסכם מחייב היו הנתבעים זכאים לחזור בהם ממנו והם עשו שימוש כדין בזכות זו. השלישית, כי יש להפחית סכום הפיצוי המוסכם נוכח היעדר כל נזק לתובע. רביעית, נאמר כי הנתבעים הוטעו בנוגע למצבה של הדירה ועל כן היו זכאים לבטל את ההתקשרות בעילת הטעיה.

לטעמי, מהטענות העובדתיות שטענו הנתבעים בבקשת הרשות להגן עולות שתי הגנות נוספות, והן: זכות לביטול החוזה עקב ניצול חוסר ניסיונם של הנתבעים ע"י עו"ד אבו-חמד ואי קיום חובת עו"ד אבו חמד כלפיהם, כפי שנקבע בפסיקה.

7.כב' הרשם נתן לנתבעים רשות להגן בטענותיהם שזיכרון הדברים אינו הסכם מחייב, וכי הם השתמשו בזכות החזרה כדין. כב' הרשם לא נתן לנתבעים רשות להגן בטענת ההטעיה. הצדדים לא טענו וכב' הרשם לא דן בשתי עילות ההגנה הנוספות אותן ציינתי לעיל.

העדויות:

8.מטעם התובע העידו אחיו, עו"ד סלים אבו חמד והתובע בעצמו. שני עדים אלו נחקרו חקירה שכנגד.

9.מטעם הנתבעים העידו המהנדס גוכמן אשר נתן לנתבעים חוות דעת על הליקויים בדירה, ושני הנתבעים. כל העדים נחקרו חקירה שכנגד.