אבו חמדה רשיד ואח' נ' ג'ראבלי מחמוד כמאל

החלטה

עניינה של התובענה שלפנינו, פינוי הנתבע מנכס בשכונת בית חנינה בירושלים (להלן- הנכס).

ביום 14.4.11 ניתנה לנתבע, לפנים משורת הדין, אורכה שלישית (!) להגשת תצהיריו, תוך חיובו בתשלום הוצאות לתובעים בסך של 2,000 ₪.

בהחלטה מיום 14.6.11 נדחתה בקשתו של הנתבע לביטול ההוצאות, ונקבע כי עליו לשלם לתובעים את הסכום האמור עד ליום 30.6.11, תוך הבהרה כי אם לא ישולם הסכום עד למועד האמור - התביעה תתקבל במלואה, והנתבע יחויב בהוצאות נוספות בסכום של 5,000 ₪.

משלא מילא הנתבע אחר החלטה זו ולא העביר לידי ב"כ התובעים את סכום ההוצאות, ניתן ביום 7.7.11 פסק דין אשר קיבל את התביעה במלואה, הורה לנתבע לפנות את הנכס עד ליום 14.7.11, וחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובעים בסכום כולל של 12,000 ₪ (להלן- פסק הדין).

לפניי בקשת הנתבע לביטול פסק הדין.

כנטען בבקשה, בין באי כוח הצדדים התנהלו מגעים בנוגע להמשך ההליכים בתיק בכל התקופה נשוא הבקשה שלפנינו, וביום 30.6.11 התקשר ב"כ הנתבע למשרד ב"כ התובעים אולם האחרון לא היה במשרדו.

לדבריו, ביום 3.7.11 פנה ב"כ הנתבע, באמצעות פקס, למשרד ב"כ התובעים והודיעו בכתב כי יעביר לו את סכום ההוצאות ביום 5.7.11.

כאמור בבקשה, הן הנתבע והן בא-כוחו פנו למשרד ב"כ התובעים במטרה להעביר את סכום ההוצאות אולם נענו ע"י מזכירת ב"כ התובעים כי הוא נמצא בחופשה עד יום 10.7.11, ורק הוא רשאי לקבל את תשלום ההוצאות . עם זאת, ביום 3.7.11 הוגשה בקשת התובעים למתן פסק הדין.

לטענת הנתבע, פסק הדין הושג על ידי התובעים במחטף, בחוסר תום לב, ובניגוד לכללי האתיקה הנהוגים ומטעם זה מבקש הוא את ביטולו.

התובעים מתנגדים לבקשה.

לטענת ב"כ התובעים, הוא לא קיים כל שיחה עם ב"כ הנתבע ביום 30.6.11 על אף שהיה במשרדו כל אותו היום.

לטענתו, אין כל יסוד לטענות ב"כ הנתבע ומעולם לא סוכם עם הנתבע ו/או עם בא- כוחו על איחור בתשלום ההוצאות, לאחר המועד שנקבע בהחלטה מיום 14.6.11.

בבוא בית המשפט לשקול בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עומדים לפניו שני שיקולים:

האחד, סיבת מחדלו של המבקש והשני - מה הם סיכויי המבקש והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהיעדר, אם יינתן לו יומו בבית המשפט.

ודוק, ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר וכבדת משקל, קטן המשקל הנדרש ביחס לתשובה לשאלה האחרת, על מנת להביא לביטול פסק הדין.

(ראה ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 836-835; תא (ת"א) 29746/05 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' דרורי מיכה (פורסם ב"נבו"); ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופיביץ ואח', פ"ד מז(4) 133, 137, ) וכן ראה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית 2007, בהוצאת סיגא).

המגמה בפסיקה היא כי על בית המשפט להתייחס ברוחב לב אל בקשת ביטול פסק דין, אך בית המשפט לא ייעתר לה כדבר שבשגרה.

אדם הבא לפני בית המשפט מקבל על עצמו חובות מסוימות כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד, ואם הוא מזלזל במילוי חובות אלה - עליו לשאת בתוצאות מחדלו.

ומן הכלל אל הפרט.