אבו חלף נ' אל חמורי

החלטה

כללי

1.מונחת לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת מלכה אביב), מיום 2.1.12, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המבקש למתן צו לסילוק "פלישה טרייה" ממקרקעין (להלן – "ההחלטה").

רקע עובדתי ודיוני

2.בבית משפט קמא מתבררות תביעת המשיב ותביעה שכנגד של המבקש, לסילוק ידו של המשיב, דייר מוגן במושכר. ככל הנראה, מסביב לבניין בו מצוי המושכר ישנה חצר (להלן – "החצר"). על פי הנטען, התקין המשיב בחצר זוויות של ברזל ועליהן רשת, בכוונה להשתלט על החצר ולמנוע מהמבקש מלממש את זכותו ולסלול שם תוואי דרך. המבקש פנה לבית משפט קמא בבקשה דחופה למתן צו עשה לפיו, התבקש בית המשפט להורות למשיב "להסיר את הפלישה הטרייה שעשה לחצר הצמודה לבית ביום 22.11.11 ולהחזיר את החזקה בה לידי המבקש" כמו כן, התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה "להורות למשיב להימנע מלמנוע את המבקש מ[ל]סלול את תוואי הדרך המוטורית, כפי שאושרה בבקשה למתן היתר בנייה וזאת על תוואי החצר".

3.במהלך הדיון הודה המבקש בחקירתו, כי רכש את הזכויות במושכר בשנת 2005 ואיננו יודע את המועד בו החל המשיב להשתמש בחצר, שכן "כשאני קניתי המשיב כבר השתמש בה". יחד עם זאת, טען ב"כ המבקש, כי אף ש"אין חולק שהמשיב השתמש בגינה [הכוונה לחצר – מ.ב.] הזו וגם בחלקים אחרים בקרקע, המדובר בפלישה טרייה, היות וביום 23.11.12 [צ"ל: 23.11.11] הוא שם גדר מסביב לאותו שטח" (עמ' 3, שורות 24-25). מנגד, טען המשיב כי אין מדובר בפלישה טרייה וביקש לדחות את הבקשה. בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי דברי המבקש שומטים את התשתית תחת בקשתו לסילוק הפלישה הטרייה הנטענת שכן, על פי עדותו, "המשיב הוא זה שמחזיק ועושה שימוש בקרקע נשוא הבקשה, מאז, למצער, שנת 2005" (עמ' 7, שורות 12-13). בנסיבות אלו, מצא בית המשפט כי הפלישה איננה "טרייה" כפי שנטען ודחה את הבקשה.

4.המבקש איננו משלים עם ההחלטה. לטענתו, ביקש לסלול תוואי דרך על החצר והמשיב נקט בפעולות שונות כדי למנוע ממנו לעשות כן. המבקש הוסיף וטען, כי לא הבין, בדיון בבית משפט קמא, את המילה "חזקה" והטעים, כי אין למשיב חזקה ייחודית בחצר. עוד הוסיף, כי בית משפט קמא התבקש ליתן צווים בשני עניינים: הראשון, צו של הסרת הפלישה הטרייה; והשני, צו מניעה להורות למשיב להימנע מלהתנגד למימוש זכויותיו בחצר, ובכלל זה, בדרך של סלילת תוואי דרך.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שאין היא מצריכה תשובה ודינה להידחות.

הלכה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחרים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 1290/11 צרויה נ' מושב עמיעוז, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פיסקה 3, 24.02.2011). לא מצאתי, כי ענייננו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. למעלה מהצורך, יצויין כי גם לגופו של עניין אין ליתן למבקש רשות ערעור.

6.עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מעלה, כי המשיב מחזיק בחצר זמן רב, לכל המאוחר משנת 2005. מכאן, אין לומר, כי מדובר בפלישה טרייה כפי שנטען ולפיכך, בצדק דחה בית המשפט את הבקשה. אמת, מעיון בבקשה שלפניי עולה, כי אף שהמבקש פנה לבית משפט קמא בבקשה להסרת פלישה טרייה במקרקעין והשבת החזקה בה לידיו, למעשה, מלין המבקש על השימוש שעשה המשיב בחצר, בדרך של התקנת רשתות וזוויות ברזל, באופן שהקנה לו, על פי הנטען, חזקה ייחודית בחצר, שלא כדין, תוך מניעת השימוש הסביר בה, מהמבקש. ככל שכך הם פני הדברים, היה על המבקש לפנות בבקשה מתאימה, אחרת, לבית משפט קמא, שעניינה הסדרת השימוש והחזקה בחצר, חלף בקשה להשבת החזקה, שאין חולק כי לא הייתה כלל בידיו, עובר להגשת הבקשה. לפיכך, בדין דחה בית משפט קמא את הבקשה למתן צו לסילוק ידו של המשיב מהחצר. זאת ועוד, נוכח טיבה של הבקשה, בגדר טענה לפלישה טרייה, לא היה מקום להורות למשיב להתיר למבקש את השימוש הנטען בחצר, שעניינו סלילת תוואי דרך, בטרם הונחה תשתית ראייתית לביסוס זכותו הלכאורית, של המבקש לשימוש וחזקה בחצר, בכלל, ולשימוש הנטען, בפרט.

7.כידוע, בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה. בהחלטתו ליתן סעד זמני יביא בית המשפט, בין השאר, שיקולים של מאזן נוחות וכן אם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בין התנאים השונים קיים יחס גומלין המכונה "מקבילית כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ביאטריס בגס, 25.12.2005). משמעות הדבר היא שככל שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים יותר, מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות ולהיפך. זאת ועוד, צו זמני מסוג צו עשה זמני, קשה יותר לקבל מאשר את הסעד ההפוך של צו מניעה זמני, שכן במתן צו עשה זמני יש לכאורה שינוי המצב הקיים. בעניין זה נקבע כי צו עשה זמני המשנה מצב קיים, ראוי שיינתן במקרים חריגים, כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה נ' שרון דן השקעות, 13.12.2005).

8.בענייננו, אף שהמבקש הגדיר את הצו הנוסף כצו מניעה, למעשה התבקש צו עשה זמני, שכן בית המשפט התבקש להורות למשיב להתיר למבקש לעשות שימוש בחצר לסלילת תוואי דרך, זאת, אף שהמבקש הודה, כי החצר נמצאת בחזקתו של המשיב (ראה: פרוטוקול הדיון, עמ' 5, שורות 6-7). במצב דברים זה, היה במתן הצו כדי לשנות את המצב הקיים, שקדם להגשת הבקשה, ובית המשפט לא ימהר לעשות כן. לשון אחר, משנדחתה טענת המבקש לפלישה טרייה לחצר, אין מקום לשנות מהמצב הקיים ולהורות למשיב לאפשר למבקש לעשות שימוש בחצר בדרך של סלילת תוואי דרך, בטרם הובררה זכותו של המבקש לעשות כן ולו לכאורה, ומשלא הונח המסד הראייתי הנדרש לביסוס טענתו לחזקה (לא ייחודית), בחצר והיותו של השימוש הנטען שימוש סביר במקרקעין (ראה והשווה: רע"א 3847/10 רמזי לחאם נ' סמיר לחאם, 10.10.2010), בנסיבות לפיהן אין חולק, כי המשיב הוא זה שמחזיק בחצר שנים רבות.

9.נוכח כל האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

10.סוף דבר, הנני דוחה את הבקשה, משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. העירבון יושב למבקש.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, שופט