אבו חדרה נ' קל בניין בע"מ ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

התובע, יליד 25.7.71, הגיש תביעה נזיקית במסגרתה עתר לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות מעורבותו בתאונת עבודה מיום 29.3.04.

במקור הוגשה התביעה נגד קל בניין בע"מ (להלן: "קל בניין"), חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה ופיתוח כבישים ואשר הייתה מעבידתו של התובע במועדים הרלוונטיים. בהמשך הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, אליו צורפה מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") כנתבעת נוספת. מגדל הינה חברת הביטוח שביטחה את עובדיה של קל בניין, וביניהם התובע, בביטוח חבות מעבידים בתקופה הרלוונטית.

התובע טוען, כי במועדים הרלוונטיים עבד אצל קל בניין בעבודות בנייה ופיתוח כבישים אשר כללו, בין היתר, הרכבת אבני שפה בכבישים. לטענתו, ביום 29.3.04 בשעה 11:30 או בסמוך לכך ביצע עבודות פיתוח כבישים בקרית אונו ועסק בהרכבת אבן שפה בכביש בהתאם להנחיות קל בניין או האחראי מטעמה. לטענתו, תוך כדי הרמת אבן שפה שמשקלה בין 100-120 ק"ג הוא נפגע בגב, הפסיק לעבוד ונשכב על הרצפה.

לטענתו, שיטת העבודה, בהתאם להוראות המעביד ומנהל העבודה, הייתה כזו שהיה על העובדים להרים את האבנים לכף הטרקטור וכאשר הטרקטור היה מביא את האבן לשטח בו היו אמורים להרכיב אזי התובע ועובד נוסף הורידו אותה לרצפה והרימו אותה לשם הרכבתה.

התובע טוען, כי בנסיבות המקרה יש להפעיל את הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו. לטענתו, הוא אינו יודע ו/או לא הייתה לו אפשרות לדעת את נסיבות אירוע התאונה ונסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה לפיה קל בניין ו/או מי מטעמה לא נקטו באמצעי זהירות ומכאן שיש להורות על העברת נטל ההוכחה כך שיהיה על קל בנייה להוכיח, כי לא התרשלה.

עוד טוען, כי קל בניין התרשלה בין היתר שעה שלא נקטה באמצעי זהירות בכדי למנוע את התאונה, לא הזהירה אותו מפני הסכנות המיוחדות בנסיבות המקרה, לא סיפקה לו מקום עבודה בטוח, לא הדריכה את התובע, הפרה חובה חקוקה לרבות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה, לא הגנה על התובע מפני סכנות וסיכונים הטמונים בביצוע עבודתו ולא סיפקה לו כלים מתאים. לטענת התובע, על קל בניין לפצותו בגין נזקיו בעקבות התאונה הן מכוח אחריות ישירה כמעבידה והן מכוח אחריותה השילוחית למעשיהם ומחדליהם של נציגיה.

התובע טוען, כי לאחר התאונה סבר שהכאבים יחלפו והוא ישב על הרצפה וניסה לנוח. לטענתו, ניסה להמשיך לעבוד אולם לא הצליח ושכב על הרצפה עד סוף יום העבודה, אז חזר עם יתר העובדים לנצרת. לאחר שהגיע לביתו נסע עם אשתו ואחראי הצוות למר"ם שם טופל וניתנה לו מנוחה של שבועיים. משגברו כאביו פנה לחדר מיון. התובע טופל ושוחרר עם המלצה למנוחה ומעקב במרפאה אורטופדית. לטענתו, עבר סדרה ארוכה של טיפולים ואף ניתוח, אולם הוא לא השתקם ויהיה עליו לעבור טיפולים נוספים בעתיד.

התובע צירף חוות דעת של מומחה מטעמו לפיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 42%, לאחר הפעלת תקנה 15. התובע טוען, כי נכותו התפקודית גבוהה בהרבה מנכותו הרפואית. לטענתו, לאור מגבלותיו, השכלתו ועיסוקו הרי שכושר עבודתו נפגע בשיעור מלא. התובע טוען, כי ניסה לשוב למעגל העבודה וניסה לעבוד בעבודות מזדמנות, כגון שמירה, אולם בכל פעם הוא נאלץ להפסיק לעבוד בשל הכאבים וההגבלה בתנועות.

התובע ציין, כי פנה למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה. לתובע נקבעו נכויות זמניות ונכות צמיתה בשיעור של 28% והופעלה תקנה 15 כך שנכותו הצמיתה הינה בשיעור של 42%.

התובע טוען, כי טרם התאונה השתכר סך של 6,630 ₪ ברוטו לחודש, בהתאם לתלוש השכר של החודש האחרון טרם התאונה. בעקבות התאונה הוא נעדר מעבודתו למשך שבוע ולאחר מכן לא הצליח להמשיך בעבודות ושוב נעדר ממנה. לטענתו, מאז הוא איננו עובד, למעט עבודות מזדמנות בהן ניסה לעבוד ללא הצלחה.

התובע מוסיף וטוען, כי בעקבות התאונה הוא נזקק ויזקק לעזרת הזולת בביצוע פעולות יומיומיות וכי הוא הוציא ועתיד להוציא סכומים ניכרים על טיפולים רפואיים מעבר למה שמכוסה על ידי המל"ל. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הפסד תנאים סוציאליים וכאב וסבל.

לטענת הנתבעות, דין התביעה להדחות. הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות התאונה וטוענות, כי אף אם אירעה הרי שאירעה בשל רשלנותו הבלעדית של התובע. לטענתן, אין מקום להחיל בעניינו את הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו. הנתבעות מכחישות את הטענות באשר לרשלנות קל בניין וטוענות, כי אינן אחראיות, באחריות ישירה או שילוחית, להתרחשות התאונה. הנתבעות מכחישות את נזקיו הנטענים של התובע וטוענות, כי הם מוגזמים וחסרי אחיזה במציאות. כן מכחישות קיומו של קשר סיבתי בין נכותו, המוכחשת, של התובע והאירוע בו עסקינן.

הראיות

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של הגב' פריאל אבו ח'דרה (להלן: "פריאל")- אשתו של התובע, של מר אליאס עלימי (להלן: "עלימי")- אשר עבד עם התובע ביום האירוע, של מר השאם ג'נים (להלן: "ג'נים")- אשר עבד אצל קל בניין במועד הרלוונטי ושימש כאחראי צוות. מטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יצחק נוי (להלן: "נוי") מנהל הפרויקט באתר הרלוונטי.

התובע צירף כאמור לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו ולפיה נכותו הצמיתה הינה בשיעור 42%, לאחר הפעלת תקנה 15. המומחה מטעם הנתבעת קבע, כי בעקבות האירוע נשוא התובענה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 3%. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, בסופו של יום ד"ר שי שבת כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור 10%, לאחר ניכוי שליש בגין מצב קודם.

דיון ומסקנות

הצדדים בתובענה שלפני חלוקים ביניהם באשר לעצם התרחשות האירוע, נסיבות התרחשותו, נזקי התובע וקשר סיבתי בינם לבין האירוע נשוא התובענה.

נסיבות האירוע