אבו חבאק נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שיוחסה לו עבירת מהירות בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה.

החלטה על ביטול או קיצור פסילה מנהלית תשען על בדיקה של שני פרמטרים:קיומן של ראיות לכאורה נגד המבקש ושאלת מסוכנות המבקש הנגזרת מחומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצוע העבירה לכאורה, ותק נהיגת המבקש ועברו התעבורתי.

רק במקרים נדירים מאד יתן בית המשפט משקל לנסיבות אישיות של המבקש. בבשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין

בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון -"מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.

נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

בתיק שבפני יש יותר מראיות לכאורה נגד המבקש. אין בטענות ב"כ המבקש כדי להחליש בשלב זה של המשפט את משקלן הלכאורי של הראיות אשר לו יתבררו בסופו של יום כנכונות יוכלו לבסס הרשעה נגד המבקש.לא מצאתי כל כרסום בראיות המצדיק קיצור הפסילה מנימוק זה.השוטר ערך את כל הבדיקות הנחוצות לפני המדידה ולאחריה וכל יתר נתוני המדינה כולל מיקום השוטר וזהות הרכב החשוד נראים על פניו תקינים.

ביחס לנושא הכיול, הרי שנקבע על ידי בפרשת ציטרון (אותה הזכיר ב"כ המבקש בטיעוניו) כי מכשיר הדבורה עובר כיול כדין במשטרת ישראל מול אב מידה במספר מהירויות שונות

(זאת להבדיל ממכשיר הממל"ז ומכשיר ה- 6FA).

בנסיבות אלו, רשאית המדינה לפעול כפי שנקבע בפרשת בראונשטיין (פ"ד מו (5) בעמ' 40) ע"י בית המשפט העליון ולהמציא את הבדיקות התקופתיות (כולל אישור הכיול) לשלב ההוכחות (או לשלב ההקראה, במידת האפשר).

תיק זה אינו מצוי בשלב ההקראה וגם לא בשלב ההוכחות, לכן כל ראייה (שככל הנראה מצוייה בידי המדינה) ואשר קשורה לבדיקתו התקופתית של המכשיר (לגביו כבר נקבע בפרשת ציטרון כי הוא עובר כיול כדין) יכול שתומצא בשלב משפטי מאוחר יותר.

בשלב משפטי זה, די בבדיקות התקינות שלכאורה מצביעות על תקינות המכשיר, ודי בחזקת הכיול שלו הנובעת מפרשת ציטרון.

4. ביחס לטענות הקשורות לתמרורי ב-20, הרי שבדוח רשם השוטר בברור כי תמרורי ב-20 הוצבו כדין במקום ולכן אין כל בסיס משפטי עובדתי לטענות ב"כ המבקש.

5. גם בשאלת המסוכנות לא מצאתי ממש בטיעוני ב"כ המבקש. המהירות המיוחסת למבקש כפולה (!!!) מהמהירות המותרת במקום.המדובר במהירות מסוכנת מאד היוצרת סכנה של ממש למבקש ולכל הנע לצידו על הכביש.למבקש ותק משנת 1997 וכבר הספיק לצבור לחובתו 9 עבירות קודמות כולל גרימת תאונת דרכים ועבירת מהירות נוספת. ביחס לותק נהיגתו לא ניתן להגדירו כנהג זהיר בדרך כלל.

מכל האמור לעיל יש בידי המדינה ראיות טובות לכאורה ונשקפת מסוכנות מנסיבות העבירה

שביצע לכאורה המבקש יחד עם עברו התעבורתי.

אין כל מקום להיעתר לבקשה שכן לא שוכנעתי שלא נשקפת לציבור סכנה מהמשך נהיגת המבקש.