החלטה
בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ביום 14/12/10, לאחר שנתפס מוביל ברכבו מטען כשמשקלו הכולל של הרכב 50,470 ק"ג העולה על המשקל הכולל המותר של הרכב שהוא 34,000 ק"ג, בניגוד לתקנה 85 (א)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 ( להלן: "התקנות").
ב"כ המבקש נימק את בקשתו בכך, שדינו של צו הפסילה המנהלית להתבטל עקב העדר תעודת כיול של המשקל השקילה בו בוצעה שקילת המטען, שנמצא ברכבו של המבקש. לגישת ב"כ המבקש, הכיול מתחייב מפקודת המשקלות והמידות וללא קשר להחלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בעניין כיול מכשיר הדבורה או הממל"ז. מה עוד, שטרם הוכרע הנושא בעניינן בבית המשפט העליון.
ב"כ המשיבה, הביעה התנגדותה להחזרת רשיון הנהיגה, שכן לטעמה, מדובר בשלב מקדמי בו דנים בקיומן של ראיות לכאורה ושאלת הכיול דינה להתברר בשלב ההוכחות במסגרת התיק העיקרי. ב"כ המשיבה הפנתה בעניין זה למספר פסקי דין של שופטי בית המשפט העליון, אשר נתנו דעתם בסוגייה זו: בש"פ 6983/10 אדם קדוש נגד מ"י; בש"פ 7855/10 ברוך וטרכטנברג נגד מ"י ובש"פ 6732/10 מ"י נגד שגיב בן שלום. יחד עם זאת, הפנתה ב"כ המשיבה את בית המשפט לחומר החקירה ובפרט לתעודת השקילה הקיימת בתיק, כאשר לטענתה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס העבירה המיוחסת למבקש.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענת ב"כ המבקש להידחות. איני חולק על הקביעה לפיה, כל מכשיר מדידה באשר הוא, חייב לעבור כיול ואף מסכים אני עם עמדתו של ב"כ המבקש, לפיה, פקודת המשקלות והמידות מחייבת לבצע בדיקות כיול למכשירים המודדים משקל. אולם, עם זאת איני רואה כל הבחנה בין החלטות שניתנו בעניין כיול מכשירי הדבורה או הממל"ז לבין מכשיר השקילה בתיק האמור. לגישתי, אין נפקא מינה אם מדובר בחיוב לפי חוק או לפי פסיקה והצגת תעודת כיול על ידי התביעה, היא הכרחית בכל תיק בו מייחסים לנאשמים עבירות על סמך מדידות שנעשו באמצעות מכשירי מדידה, כגון: מכשירים למדידת מהירות, מדידת אלכוהול או מדידת משקל מטען.
אלא מאי, סבור אני כי במסגרת בקשה זו, אין חובה לצרף תעודת כיול או אישור לכך ובוודאי הללו יומצאו בשלב ההוכחות בתיק, אם יהיה צורך בכך. ואין הם צריכים להיות בחומר הראיות בשלב מוקדם זה, שכן די בקיומן של ראיות גולמיות שיש בהן בכדי לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו.
בלי קשר להכרעה הסופית של המשפט, הביע בית המשפט העליון את דעתו בפסיקה המוזכרת לעיל באופן ברור וחד משמעי שאינו משתמע לשני פנים ומחייב בית משפט זה בסוגייה זו.
בתיק בו עסקינן, ניתן ללמוד לאור תגובת הנהג לדו"ח שניתן לו "לא נשקלתי לא יודע" ולאור תגובתו בשימוע "אני מוביל סלעים ולוקח טון שנים...לא ידעתי שיצא כמות גדולה", כי הנהג כלל לא ידע שהוביל מטען החורג מהמשקל המותר, כאשר מחובתו לדעת ומחובתו לבצע שקילה טרם נסיעתו. לכך מתווספת תעודת השקילה, אשר מהווה בשלב זה ראיה לכאורה לעניין משקל המטען. באשר לשאלת הכיול, הרי שדינה להתברר בשלב ההוכחות.
עוד להוסיף כי המבקש נעצר לבדיקה על ידו השוטר שהבחין ברכב המבקש "עמוס בסלעים גדולים" ואם המבקש הוביל את המטען שעולה על כמעט מחצית מהמשקל הכולל המותר לו, ללא תעודות ומסמכים אין לו להלין אלא על עצמו על כל ההשלכות הנובעות מכך.
באשר לשאלת מסוכנותו של המבקש: מסוכנותו של המבקש נשקפת מחומרת העבירה המיוחסת לו, לפיה הוביל המבקש מטען החורג בכ-48% מהמשקל המותר.
יתרה מכך, מסוכנותו נשקפת מהרשעותיו הקודמות, מדובר בנהג הנוהג משנת 1992 ולחובתו 28 הרשעות קודמות. מגליון הרשעותיו הקודמות של המבקש, ניתן לראות כי העבירה המיוחסת לו בתיק זה, היא אינה העבירה הראשונה מסוג דנא ומיוחסות לו שלוש הרשעות קודמות דומות. כמו כן צבר המבקש הרשעות נוספות בדמות: רכב מחובר ארוך מהמותר בחוק; נהיגה יותר מ-12 שעות; העדר תעודת מכייל מוסמך תקפה; אי מילוי הגבלה או תנאי של ר.רכב; הסעת נוסעים מעל למצויין ב-ר.רכב; אי מילוי הגבלה או תנאי של ר.רכב וכו'.
ככל הנראה המבקש אינו נשמע להוראות החוק ומבצע את רוב העבירות כאשר הוא נוהג על כלי רכב כבד, דבר המצביע על מסוכנות גבוהה מאוד של המבקש למשתמשים בדרך, כאשר חובה כי נהג רכב כזה כבד והקפיד הקפדה יתרה על כל התקנות ובמיוחד אלו העוסקות בהובלת מטענים.
לאור האמור לעיל, אני רואה בהמשך נהיגתו של המבקש משום סיכון ופגיעה בבטחון הציבור ולכן דוחה אני את בקשתו, ומשאיר את צו הפסילה על כנו.
ניתנה היום, כ' טבת תשע"א, 27 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.
חתימה
ניתנה והודעה היום כ"א טבת תשע"א, 28/12/2010 במעמד הנוכחים.
דוד לנדסמן, סגן נשיא
הוקלד על ידי: איריס בן-זיקרי