אבו זיד עבדאלכרים נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.ערעור על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 14.12.08 (להלן – הועדה).

2.המשיב העלה טענת התיישנות, על יסוד העובדה כי הערעור לבית הדין הוגש ביום 6.12.09, בחלוף כשנה מאז החלטת הועדה.

3.המשיב טען כי המערער היה מיוצג על ידי ב"כ, אשר הגיש בשמו את הערר על החלטת הדרג הראשון. בנוסף, החלטת הועדה נשלחה הן למערער והן לבא כוחו והמערער כלל לא הכחיש את קבלת המסמך. עוד נטען כי פנייתה הראשונה של ב"כ המערער בהליך זה היתה עוד בחודש יולי 2009 ואין הסבר מדוע הערעור הוגש רק בחודש דצמבר 2009.

המערער השיב כי לא ידע על תוכן החלטת הועדה. העובדה שהפנייה הראשונה של עו"ד ח'ורי, באת כוחו בערעור זה, היתה ביום 30.5.09 תומכת בטענה זו. המערער הדגיש כי הקשר בינו ובין ב"כ הקודם נותק וכי מיד עם קבלת הפרוטוקול, הוגש הערעור לבית הדין.

4.על פי תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), תשל"ז - 1977, אשר היו בתוקף במועדים הרלוונטיים, המועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה, על החלטת ועדה רפואית לעררים, היה 30 ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער.

הערעור לבית הדין הוגש לאחר כשנה ממתן החלטת הועדה, היינו לאחר שחלף המועד שנקבע בתקנות.

על פי הדין, לבית הדין לעבודה אין סמכות להאריך את המועדים להגשת ערעור (עב"ל (ארצי) 196/09 סולימאני – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 12.7.10).

המערער היה מיוצג ע"י ב"כ והחלטת הועדה נשלחה לו ולבא כוחו. בתיק בית הדין מצוי מכתב המשיב מיום 28.12.08, המופנה אל ב"כ המערער שעניינו פרוטוקול מתוקן, לאחר תיקון טעות קולמוס. עוד הוגש מכתב מיום 5.1.09, שנשלח ישירות אל המערער, עם עותק לבא כוחו, ובו הודעה מתקנת על החלטת הועדה הרפואית לעררים. לא נטען ולא הובאה כל ראיה כי ב"כ המערער לא קיבל את החלטת הועדה. בנסיבות אלה, הטענה כי המערער לא ידע על החלטת הועדה אינה רלוונטית, שכן החלטת הועדה נשלחה אף לבא כוחו ולא נטען כי זה לא קיבל אותה.

5.לאמור לעיל אוסיף כי גם על פי טיעוני המערער, הוא פנה לבאת כוחו הנוכחית במהלך חודש מאי 2009 (פנייתה הראשונה למשיב היתה ביום 30.5.09). כלומר, לא היתה מניעה להגשת ערעור עוד באותו מועד. יש לדחות את הטענה כי המערער השתהה בהגשת הערעור מאחר שהמתין לקבלת פרוטוקול הועדה, וזאת נוכח הנפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפרשת סולימאני שהוזכרה לעיל -

"בידי המערער וב"כ דאז עמדה האפשרות להגיש ערעור פורמלי במועד הקבוע בתקנות, ולבקש מבית הדין האזורי להגיש את נימוקי הערעור לאחר קבלת פרוטוקול הוועדה."

6.לסיכום האמור לעיל – יש לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה המשיב ולדחות את הערעור.

7.למעלה מהצריך אציין כי גם לגופו, אין מקום לקבל את הערעור.

המערער טען כי החלטת הועדה אינה מנומקת ולא ניתן להבין ממנה כיצד קיים ממצא של קיצור עצם ללא השפעה תפקודית. עוד נטען כי דברי המערער לא נרשמו באופן מדויק בפרוטוקול, מאחר שתורגמו על ידי אדם מהקהל.

8.עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי אין בו זכר לטענה כי דברי המערער תורגמו על ידי מאן דהוא. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בטענה עובדתית אשר אינה נתמכת בתצהיר, אין סיבה לפקפק באמיתות הרישום בפרוטוקול. זאת ועוד – לתיק הוגש פרוטוקול הדרג הראשון, בו נרשם במפורש: "מתרגם לערבית מהקהל שבחוץ", אך העומד לדיון אינו החלטת הדרג הראשון, אלא החלטת הועדה הרפואית לעררים.

9.אשר לטענה כי הועדה לא נימקה החלטתה – הועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בצילום כף יד ימין (היד שנפגעה), ציינה את הממצאים העולים מהצילום ובדקה את המערער בדיקה קלינית. על יסוד כל אלה, הועדה הגיעה למסקנה כי ישנו "איחוי מלא של עצם מסרק IV יד ימין בציר שמור ומלא וללא הפרעה תפקודית, אם כי נותר קצור מזערי של העצם, כאמור ללא משמעות תפקודית."

החלטת הועדה הינה מסקנה רפואית מנומקת, הנסמכת על הממצאים שעמדו בפניה ואין מקום להתערב בקביעת הועדה, שניתנה בגדר סמכותה.

10.מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

11.על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ז אדר א תשע"א, 03 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.