החלטה
1.היום התקיים דיון בהתנגדות שהגישו הנתבעים נגד ביצועם של 2 שיקים (בסך כולל של כ-40,000 ₪) שמשכה הנתבעת 1 בערבות הנתבע 2, ואשר הוגשו לביצוע על ידי התובע. ההתנגדות נתמכה בתצהיר הנתבע 2, והתובע ויתר על חקירתו (מבלי להודות בטענות). הצדדים סיכמו טענותיהם.
2.ההתנגדות מגוללת פרשייה שהתרחשה בין הנתבעים לבין צד ג', שאמור היה לבצע עבורם עבודות בניה שונות, וקיבל סדרת שיקים על חשבון תמורה עתידית, כששני השיקים הנדונים עתה הם האחרונים באותה סדרה. לטענת הנתבעים, לא בוצעה העבודה שבעבורה ניתנו השיקים, ועל כן הם זכאים להישען על טענת כשלון תמורה מלא. יש בפיהם גם טענות לגבי טיב אחיזת התובע בשיקים, נוכח הצהרתם, כי מאן דהוא אחר פנה אל הנתבע 2 בדרישה לפרעון השיקים, לאחר שחוללו, וכי מכאן ניתן ללמוד שאלה סוחרו אל התובע לאחר שחוללו, ועל כן לא היו באותה עת תקינים על פניהם. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע ידע כי זכות צד ג' בשיקים פגומה בעת שסוחרו אליו השיקים.
3.כאמור, התובע ויתר על חקירה, אך התנגד למתן הרשות להתגונן. לא מצאתי ממש בטענותיו. הלכה היא, כי (ע"א 506/59 נאמן נ. זלבסקי פ"ד י"ד (1) 596, 598):
"השאלה אם היה אוחז השטר אוחז כשורה אם לאו, אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן: האוחז מוחזק אמנם, על פי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, כאוחז כשורה, אך אם טען הנתבע בתצהיר בקשת הרשות להתגונן טענת הגנה, מוטל על התובע-האוחז להוכיח, כי לאחר קום הטענה ניתן ערך בעד השטר בתום לב. פלוגתאות אלה אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהירים, אלא הן מחייבות דיון בדרך הרגילה. לפיכך, אם גילה תצהיר הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן".
4.מאחר שאין חולק, שטענת כשלון תמורה מלא היא טענת הגנה נגד הצד הקרוב בעסקה השטרית, ומאחר שכאמור לעיל, שאלת אחיזתו כשורה של התובע לא תוכל להתברר עתה, הרי שיש לקבוע כי הנתבעים העלו טענת הגנה הראויה להתברר, ויש ליתן להם רשות להתגונן.
5.אשר על כן, ניתנת בזה לנתבעים רשות להתגונן, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה. מאחר שתוצאת הדיון היתה ברורה, ולשווא נדרשו הצדדים לסכם טענותיהם, יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים; עם זאת, מאחר שהנטל הרובץ לפתחם של הנתבעים להפריך את החזקות שבדין, הפועלות לטובת התובע, הוא נטל כבד, ולפיכך סיכויי התביעה להתקבל טובים, אני סבור שאין מקום להורות כי התובע יוציא מכיסו את תשלום ההוצאות כבר עתה. אשר על כן, אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסך 1,800 ₪, אולם קובע כי המועד לתשלום ההוצאות יחול רק עם מתן פסק-דין סופי בתובענה.
6.עוד אני מורה כדלקמן:
א.לאור סכום השיקים יידון התיק בסדר דין מהיר.
ב.התובע ישלם את הפרשי האגרה, ויגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום, עם העתק ישירות לנתבעים.
ג.מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).
ד.הנתבעים יגישו השלמת מסמכים מטעמם, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 האמורה, תוך 30 יום מקבלת מסמכי התובע, עם העתק ישירות לתובע.
ה.תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים (ככל שיש), וכן כל בקשה להזמנת עד, שאינו מסכים לתת תצהיר, יוגשו על ידי הצדדים במקביל, תוך 30 יום מהגשת מסמכי הנתבעים. בקשה כאמור תפרט את זהות העד, מעמדו בקשר לסכסוך, תוכנה הצפוי של עדותו, וכן את הנסיונות שנעשו לקבלת תצהיר. בעל דין שאינו מגיש תצהיר, חוות דעת או בקשה כאמור ייחשב כמסתמך על התצהיר התומך בכתבי הטענות, בלבד.
ו.תזכורת פנימית למזכירות ליום 15.9.2013 לשם קביעת התיק לישיבה מקדמית בהתאם, לאחר הגשת מסמכי התובע ותשלום הפרשי האגרה, ובכפוף להגשה ולתשלום כאמור, או – לפי המקרה – לשם מחיקת התביעה על פי ההתראה דלעיל, ככל שלא יוגשו המסמכים או לא תשולם האגרה.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים.