אבו זאיד ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בבקשה להחזרת תפוס

לפניי בקשה להחזרת תפוס, רכב מדגם מרצדס, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

הבקשה קבועה לדיון במעמד הצדדים בתאריך 27.5.14, בשעה 12.00.

הבעתי צערי על כך שבא כוחם של המבקשים, עו"ד ישראל קליין, לא הביע הסכמה להחזרת התפוס בתנאים שיקבע בית המשפט, בהשלכה להחלטה דומה שניתנה באותו תיק ממש, ביחס לרכב תפוס נוסף.

זו זכותו של בא כוח המבקשים, ואני מכבדת אותה.

ואולם, אין לבא כוח המבקשים, חבר בלשכת עורכי הדין בישראל, זכות להשתלח אישית בנציגת המאשימה, התובעת עו"ד מור-שקים, כאשר עמדתה איננה מקובלת עליו. אני מכוונת דבריי אלה לבקשה שהועברה ונסרקה ב"נט המשפט" בתאריך 10.5.14. בבקשה אומר בא כוח המבקשים, כי יבקש מבית המשפט להטיל על המשיבה הוצאות כספיות לדוגמא, "או לחילופין, להורות על לקיחת רכבה של עו"ד קים (צ"ל שקים) מור (מתן) וכל בני משפחתה למשך מספר שבועות ארוך במיוחד כדי שתחוש את העלבון הצורב, והפגיעה בכבוד האדם ורכושו שחשים המבקשים ובני משפחתם...".

אמירה זאת חורגת מגבולות הדיון המשפטי הצרוף והראוי, וגובלת בחוסר תרבות דיונית, אשר מחייבת את התייחסותי והערתי.

אינני מחדשת דבר אם אומר, שלבאת כוחה של המאשימה, עורכת דין אף היא, חברה בלשכת עורכי-הדין בישראל, הוענקה סמכות לקבל החלטות במסגרת תפקידה במפלג תביעות ת"א. אם החלטותיה אינן מקובלות על בא כוח המבקשים, יואיל להעלות את הסתייגותו בדיון שיתקיים, ואשר בו יציג כל צד את עמדותיו. אמירות קשות, ועוד בכתובים, המופנות כלפי עובדת ציבור אשר ממלאה תפקיד על פי דין, איננה מקובלת עליי ואיננה מקובלת במקומותינו.

אני מבקשת להזכיר לעו"ד ישראל קליין את האמנה שנחתמה ב-19.6.2011 - אמנת תרבות הדיון המשפטי - שהייתה תוצאה של יוזמה משותפת לה חברו מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, ראש לשכת עורכי הדין דאז, עו"ד יורי גיא-רון, נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית ביניש ושר המשפטים פרופ' יעקב נאמן. בחודש ינואר 2010 כוננו נשיאת בית המשפט העליון ויו"ר לשכת עורכי הדין בישראל וועדה לקידום התנהלות דיונית תרבותית בבתי המשפט, בראשות כב' השופטת (בדימ') טובה שטרסברג כהן, ובהשתתפות שופטים ועורכי-דין. הוועדה אמורה הייתה לבחון את הנושא ולהגיש המלצות לשיפור התנהלות עורכי-הדין בבתי המשפט, הלשון בה נוקטים עורכי הדין באולמות ובכתבי הטענות, והיחס ההדדי שבין שופטים ועורכי-דין, ועורכי הדין בינם לבין עצמם. כל זאת, במטרה להביא להתנהלות מקצועית וסובלנית יותר לטובת הציבור הרחב, ציבור עורכי הדין והצדדים הנוגעים לעניין [ראו: דו"ח הוועדה לקידום התנהלות דיונית תרבותית בבתי המשפט, אלול התשע"א, ספטמבר 2011].

האמנה האמורה מטילה על השופט היושב בדין האחריות לניהול ההליך השיפוטי בצורה תרבותית, הגונה והוגנת, תוך איפוק וריסון. על עורכי הדין נאמר באמנה, כי עליהם להביא את עניינו של הלקוח בפני בית המשפט בצורה תרבותית, עניינית, הוגנת ומכובדת. בהמשך לכך, נקבע, כי על השופט להקפיד על התנהגות ראויה, תרבותית, הוגנת ומכובדת מצד כל אחד מהנוכחים באולם המשפט כלפי בית המשפט וכלפי כל הנוכחים האחרים, וזאת, בהתאם לדין, לכללי האתיקה ולערכי היסוד של שיטתנו המשפטית.

אמנה זו ראויה לשינון, ואני ראיתי ורואה ביישומה היום-יומי שליחות חשובה. לשמחתי, מתנהלים הדיונים לפניי באורח תרבותי ומכובד, ולא קם הצורך לשנן בפני הנוכחים את הוראות האמנה.

פנייתו של עו"ד ישראל קליין לבית המשפט, ובה מעין "איום" כי יעתור לחילופין "לקחת" את רכבה של תובעת, איננה פנייה הוגנת, איננה מכובדת, ובעיקר חוטאת לתרבות הדיון. היא אינה עולה בקנה אחד עם כללי לשכת עורכי הדין.

אני מצפה להתנצלות מאת עו"ד ישראל קליין כלפי התובעת וכלפי בית המשפט.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ד, 21 מאי 2014, בהעדר הצדדים.