אבו ווסל נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

זוהי תביעה להכיר באירוע תאונתי ספציפי מיום 14/10/09 כתאונת עבודה והן פגיעה בגב על פי עקרון המיקרוטראומה.

להלן עובדות המקרה:

1.התובע, יליד 3/3/1971.

2.התובע בנאי במקצועו ועובד בבניה מזה שנים רבות בחברת הרמן-זמל פרויקטים בע"מ, המבצעת עבודות בניה ביבשת אפריקה.

3.בתאריך 14/10/09 ביצע התובע עבודת בניה בעיר מלאנג' באנגולה. מדובר בעבודת בניה מבלוקים, כל בלוק בגובה 20 ס"מ.

4.המקצוע של התובע כאמור הוא בנאי. התובע בונה קירות מבלוקים, אך תחילה הוא מסמן את המיקום של הקיר. עוזר בנאי מכין עבורו את הטיט שהתובע שם מתחת לבלוקים ובין הבלוקים. התובע לוקח טיט בכף ומניח את הטיט על הבטון שעל הרצפה ובכך מסמן את השורה הראשונה להתחלת הבניה. אחר כך מסתובב התובע לצד, כשהוא מכופף, ומניח את הבלוקים על הטיט אחד אחרי השני, כשכל פעם התובע צריך להסתובב לצד כדי לקחת את הבלוקים שמכין לו העוזר. התובע מרים את הבלוק ומניחו בתוך הטיט וממשיך הלאה, ושוב שם טיט ושוב מרים בלוק ומניחו בתוך הטיט. כך התובע בונה שורה אחרי שורה של בלוקים עד שהקיר שנבנה מגיע לגובה המותניים.

5.כשהקיר כבר בגובה המותניים התובע מפסיק להתכופף ורק מסתובב ומרים את הבלוקים שמונחים לידו ועומד על רגליו. התובע ממשיך לבנות עם טיט את שורות הבלוקים עד שהשורה העליונה מגיעה לגובה החזה של התובע.

6.בשלב זה בונים העובדים פיגום עבור התובע, כדי שהתובע יוכל לבנות לגובה והתובע עולה על הפיגום באמצע והעוזר שם לו ארבעה בלוקים בגל צד. שוב התובע מניח טיט על הבלוק בשורה הבנויה ואחר כך מתכופף, מרים בלוק ומניח את הבלוק על המלט בשורה החדשה שהוא בונה. אחר כך התובע ממשיך לבלוק הבא, שוב מניח את הטיט ומתכופף להרים את הבלוק, מתרומם ומניח אותו על הטיט וכך הלאה עד שגומר לבנות את כל השורות.

7.כן יש לציין, כי התובע לוקח כל העת טיט עם כף שהוא עובד כשהטיט נמצא בתוך דלי על הרצפה, או על הפיגום וגם אליו צריך התובע להתכופף כל הזמן כדי להוציא טיט מתוך הדלי.

8.התובע, בהיותו בנאי בלוקים ברמה מקצועית גבוהה, הוא כאמור צריך לסמן את המיקום של הבלוקים וגם של הפתחים. בנוסף, התובע נוהג לסמן גם על הבלוקים את המיקום של חגורות הבטון שהעובדים צריכים לצקת. התובע מסמן את הסף העליון של החגורה, כי יש פתחים של חלונות ודלתות וזה חייב להיות מותאם עם הקונסטרוקציה ותוכנית הבניה. התובע מסמן לעובדים את הגובה של הקיר ועובר לעבוד בקיר אחר.

9.בביצוע העבודה המתוארת לעיל התובע נאלץ להתכופף מאות פעמים ביום במהלך עבודת הבניה, כמתואר לעיל.

10.התובע עבד שישה ימים בשבוע, וכשסיים לעבוד בפרויקט אחד, הוא הועבר מיד לעבודה בפרויקט אחר של המעסיק ברחבי אנגולה. התובע שהה באנגולה במשך שנה עד לאירוע בעבודה ביום 14/10/09.

11.כן יש לציין, כי התובע נהג לבנות קיר של 4 מטר בשעתיים, כשבנוסף עבודת הסימון נמשכה כחצי שעה.

12.בתאריך 14/10/09, כשהתכופף התובע במסגרת עבודתו כדי להזיז צינור כבד מברזל שהיה מונח על הרצפה והפריע לו בעבודתו בבניית שורות הבלוקים מהרצפה למעלה, תוך כדי היותו מכופף כלפי הרצפה כשהחל להרים את הצינור הכבד מברזל הוא עשה תנועה לא טובה ומיד חש לפתע בכאב חד בגבו (להלן: "האירוע").

13.התובע הפסיק לעבוד והועבר לדירה ושם טופל על ידי רופא מטעם מעסיקו, שנתן לתובע טיפול ראשוני בזריקות וולטרן. בהמשך התובע הוטס במטוס רפואי לליואנדרא – בירת אנגולה, ושם טופל. מאחר ולא חלה הטבה בכאבי הגב של התובע, הוא הוטס לבית החולים מילבארק בדרום אפריקה ואושפז שם במחלקה האורטופדית מיום 18/10/09 ועד ליום 21/10/09 ומשם טס חזרה לישראל.

14.לאחר הגעתו ארצה, התובע נבדק בחדר המיון בבית החולים הילל יפה, והופנה להמשך טיפול בקופת החולים.

15.התובע טוען, כי על פי בדיקת C.T מיום 18/10/09 הוא לקה בבלט דיסק חמור בחוליה S1 וזאת כתוצאה מהאירוע בעבודתו ביום 14/10/09, כמתואר לעיל.

16.ב"כ הנתבע לעומתו טוען, כי התובע סבל במשך שנים רבות, עוד לפני האירוע בעבודה מיום 14/10/09 כבר בשנת 2002 מבקע דיסק בחוליות L4-L5-S1 וחשד לספונצילוליסטוזיס, וכי מדובר בתהליך תחלואתי בלבד.

17.כן טוען התובע טענת מיקרוטראומה. לדבריו, עבודתו כבנאי חייבה אותו להתכופף ולהרים בלוקים בעת בניית שורות הבלוקים מאות פעמים כל יום, וכי ההתכופפיות הללו גרמו לפגיעות זעירות מצטברות ובלתי הפיכות שבהצטברותן נוצר המצב הקיים של פגיעה קשה בעמוד השדרה של התובע עם בלטים בדיסקים, כאמור לעיל.