אבו האני סלאמה נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

1.תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 שהיא גם תאונת עבודה שקרתה ביום 19/11/04 לתובע, יליד 22/7/1972.

בא כוח הנתבעת חולק על החבות כי לטענתו התאונה לא נופלת להגדרה של "שימוש ברכב מנועי" כי היא קרתה בהקשר ל"טעינה של מטען" כשהרכב עומד.

2.על פי כתב התביעה ביום התאונה התובע הוביל מבית האריזה תפוחי אדמה לשופרסל עבור חברת הובלה. בדרך חזור היה עליו להוביל ארגזים מהשופרסל לבית האריזה. הוא הגיע לשופרסל והסיר את מעטפת הברזנט, ועובדי השופרסל פרקו את המטען והטעינו את הארגזים. סוף התהליך לפני נסיעה היה סגירת המעטפת על ידי עיגון הגומיות של הברזנט לווים בצדי המשאית. בעת ביצוע פעולה זו ניתק אחד הווים עם הגומייה בצד הימני של המשאית ופגע בעינו הימנית של התובע. על תאונה זו הוגשה התביעה כנגד המבטחת של המשאית בביטוח חובה.

3.בסיכומיו טוען בא כוח התובע כי חל הפלת"ד מפני שנעשה שימוש ברכב, והוא מדגיש מתוך ההגדרה את החלופה שכלולה בהגדרה של "הינתקות או נפילה כאמור מרכב חונה.. " (סעיף 8 לסיכומים). הפסקה המלאה היא הבאה: "...וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד; " (ההגדרה "שימוש ברכב מנועי" סעיף 1 לפלת"ד).

באשר לעובדה כי התובע היה הסוף פעולה של עיגון הברזנט המכסה את המטען לווים, טוען בא כוח התובע כי ההלכה היא על פי פסק דין בעניין אוסם שקבע שעצם העובדה שהאירוע נופל לגדר ההוראה הממעטת של פריקה וטעינה אינו מאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי" על פי הגדרת החוק [רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמדג'ה , פ"ד נט(3) 541 (2004)]. לכך משיב בא כוח הנתבעת כי בית המשפט העליון צמצם את המקרים הנופלים בגדר שימוש ברכב מנועי בפסק הדין בעניין נביל, כך שצריך להיות קשר בין השימוש לבין הנסיעה [רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 4/2/09) (להלן: "עניין – נביל") ].

המקרה בעניין-נביל הוא של נהג משאית שהיה בשלבים של קשירת מטען כאשר הוא נמצא על המשאית ובעת קשירה של המטען השתחרר חבל והתובע נפל ונפגע. בית המשפט, כב' המשנה לנשיא ריבלין, קבע כי הקשירה של המטען לא הייתה קשורה קשר ישיר עם הנסיעה בפועל וגם לא לגדר "תיקוני דרך". המקרה אינו נופל בגדר השימוש ברכב מנועי על פי תכלית החוק, ולכן המקרה נופל בגדר ההוראה הממעטת של "פריקה וטעינה".

4.לפי ההלכה בעניין-נביל ניתן ללמוד כי לא ניתן לקרוא לתוך המבחנים המפורטים בהגדרה של "שימוש ברכב מנועי" מבחנים נוספים. כמו כן במקום שהשימוש לא נופל לגדר השימושים בהגדרה של "שימוש ברכב מנועי " יש לשוב להגדרה של "תאונת דרכים" , דהיינו הקשר בין האירוע לסיכון התחבורתי של הרכב. המקרה בענייננו, על פי גרסת התובע והראיות שהוגשו אינו נופל לסיכון תחבורתי של הרכב אלא לכאורה לפגם באחד הרכיבים, הוו או הגומייה אך אינני מביעה עמדה כי התיק לא התנהל בסוגיה זו.

בעניין ינטל [רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם, 29.10.07)] נפגע התובע, נהג אוטובוס של אגד, כאשר לפני נסיעה, תוך כדי ביצוע סריקה ביטחונית של פנים הרכב הוא טיפס על מדרגה שעליה ממוקמים מושבים ובעת שירד מהמדרגה נפגע ברגלו מדופן אחד הכיסאות. ביהמ"ש קבע שהגם שהכוונה הייתה לנסוע לאחר הווידוא שאין חפצים חשודים ברכב, הפעולה אינה נופלת בגדר ההגדרה של שימוש ברכב מנועי. בעניין-נביל מאזכר ביהמ"ש את פסק הדין בעניין-ינטל.

ב"כ התובע טוען כי חיבור הגומיות לווים לא היווה חלק מפעולת הפריקה והטעינה אך טענה זו נדחית שכן הליך הטעינה אינו מסתיים בשלב של הנחת הארגזים על המשאית אלא עם סיום סגירת המעטפת, דהיינו חיזוק הברזנט לצידי המשאית על מנת למנוע שהתכולה תעוף מהמשאית תוך כדי נסיעה. התובע העיד כי אי אפשר לנסוע ללא פעולה זו וזו חובה ע"פ החוק לעשות כן (עמ' 10 לפרוט' מיום 12.07.09).

5בא כוח התובע טוען כי עניין מרשו נכנס לסוגיה של הינתקות חלק מרכב עומד או חונה. העובדות שהוכחו הן כי החלק ניתק תוך כדי הליך של הלבשת הגומייה על הוו ועל כן יש יותר דמיון בין המקרה שבפני למקרה שאף הוא לא נופל בגדר הפלת"ד והוא של טיפול ברכב תוך כדי עבודה.

ב"כ הנתבעת טוען כי ככל שעניין לנו בהינתקות או נפילה של חלק מרכב, כאשר החלק שניתק היה הוו יחד עם הגומייה – כבר נפסק בנסיבות דומות כי פעולה זו מהווה חלק אינטגראלי של פעולת הפריקה [רע"א 2781/98 דגן נ' רונן (לא פורסם, 30.12.98)]. באותו מקרה פורק מהמשאית מטען של קרטונים אשר היו מכוסים ביריעת ברזנט ועם סיום הורדת הקרטונים מהמשאית קיפל התובע את יריעת הברזנט והחל בקשירתה לארגז המשאית באמצעות יריעות גומי מיוחדות, ולפתע נקרעה רצועת הגומי ופגעה בעינו של התובע. ביהמ"ש העליון קבע כי פעולת הקיפול של הברזנט והקשירה לארגז המשאית היא פעולה הנלווית של פירוק המטען מהמשאית בדומה לקשירת יריעת ברזנט על מטען שהונח על מכונית כפי שנדון בעניין שיבלי [רע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ב (5) 381 (1998)].

6.מכל הטעמים במצטבר התאונה איננה נכנסת לד' אמות הפלת"ד ולפיכך התביעה שהיא אך ורק כנגד מבטחת על פי פקודת ביטוח כלי רכב מנועי, נ"ח תש"ל – 1970 ועפ"י פוליסת ביטוח חובה, נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עוה"ד בסך של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד אדר תש"ע, 10 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.