בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה
|
139-09-13
10/09/2013
|
בפני השופט:
אלי אנושי
|
| - נגד - |
התובע:
חסאן אבו דעלוק
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה אשר הוטלה ע"י קצין משטרה בשל
חשד לעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה במרווח מספק על מנת לאפשר עקיפה בטוחה תוך גרימת סיכון לרכב אחר בניגוד לתקנה 47 ד'.
בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את הפסילה המנהלית של קצין המשטרה בודק אם יש ראיות לכאורה ואם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.
לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים של בית המשפט לבחון בשלב זה, הריני קובע כדלקמן:
מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש.
השוטר ציין כי הבחין בנהג שנוהג לכיוון צפון עוקף רכב מצידו הימני כאשר היה רכב נוסף בנתיב אשר הפריע לו לבצע עקיפה ונאלץ לבלום ואז המבקש עקף אותו והמשיך בנסיעה, השוטר נסע אחריו ועצר אותו בצד הדרך.
לטענת השוטר המבקש מסר לו שהוא מיהר, לא שם לב והוא מצטער.
ב"כ הנאשם טען בפני כי העבירה אינה מתאימה לסעיף ומשום כך לא קמה על הקצין עילת פסילה, איני סבור כי יש ממש בטענה זו, תקנה 47 ד' ברורה ביותר. התקנה אוסרת על עקיפה אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע עקיפה והמשכת הנסיעה בבטחה ללא הפרעה, ללא סיכון לרכב אחר וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.
הנסיבות כפי שפירט השוטר מאשרים לכאורה את ביצוע העבירה, כאשר רכב נוסף נאלץ לבלום וזאת עקב העקיפה של המבקש.
זכותו של המבקש להעלות טיעוניו בנושא הראיות כנגדו בתיק העיקרי וכאשר יבחר לכפור באשמתו, בשלב זה עסקינן בראיות לכאורה וקובע אני ללא היסוס שאלו קימות.
לעניין המסוכנות, אין ספק שמדובר בלכאורה בעבירה חמורה ביותר אשר יכלה להסתיים בתאונת דרכים .
אולם מעבר לכך מדובר גם בנהג חדש האוחז ברישיון נהיגתו פחות משנתיים ימים וכבר היה מעורב לכאורה בעבירה חמורה, עובדה המדברת בעד עצמה.
אשר על כן בית המשפט קובע כי מדובר בנהג מסוכן.
שקלתי בכובד ראש את נסיבותיו האישיות, והצורך ברישיון הנהיגה, למרות שלא הוצגו בפני כל מסמכים לנושא.
בית המשפט מודע לעובדה כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, אלא חלק מ"המלחמה" כנגד ריבוי עבירות התנועה ותאונות הדרכים , ומיועד להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש לתקופה קצובה שנקבעה בחוק.
במצב עניינים זה, בית המשפט סבור כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעניק רק משקל מועט לנסיבות האישיות של הנהג, כאשר כל נהג והנסיבות האישיות שלו.
בנסיבות אלו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהג עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.
סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.
המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.