פסק דין
רקע כללי.
1.התובע יליד 1977, הגיש תביעה בגדרה עתר לפסיקת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כטענתו, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.10.06 במסגרת עבודתו ( להלן: התאונה).
2.הנתבעת הינה המבטחת של ה"שימוש" ברכב, ולאורך כל הדרך הכחישה את קרות התאונה.
3.בישיבה שהתקיימה ביום 23.11.09 שמעתי את ראיות הצדדים ולקראת סופה, הצדדים השכילו להסכים להצעתי, לפיה הנתבעת תודה בהתרחשות ובסווג התאונה כתאונת דרכים. גם הוסכם כי מהפיצויים שיפסקו ינוכו, כמקובל, תשלומי המ.ל.ל נוסף ל- 25% מהסכום הכולל שישאר לאחר הפחתת תשלומי המ.ל.ל, זאת לנוכח הספקות שהנתבעת הציגה באשר לקרות המקרה.
4.הנה כי כן, המחלוקות באשר לאירוע התאונה וסיווגה כתאונת דרכים הן מאחורינו , וכל אשר נותר טעון הכרעה הנה שאלת גובה הנזק.
5.בהמשך הדברים, אציג את העובדות שאינן שנויות במחלוקת באשר להשתכרותו של התובע עובר ואחרי התאונה, בנוגע לחבלתו והמעקב הרפואי ואף אסקור את הנכויות שנקבעו ע"י הוועדה הרפואית שליד המ.ל.ל . אך תחילה אביא את תמצית סיכומי הצדדים שנשמעו בפניי היום.
טענות הצדדים:
1.התובע הדגיש בסיכומיו כי בעקבות התאונה פוטר מעבודתו, ונאלץ כיום לעבוד בעבודות שהשכר שבצדן רחוק מהשתכרותו בעבודתו הקודמת.
2.התובע סקר בהרחבה את הטיפול הרפואי והממושך שהוא עבר, הפנה לתעודות אי הכושר והעריך את נזקיו בגין הפסדי השכר בעבר בסך של 200,000 ₪.
3.נוסף לכך, התובע עתר לחיוב הנתבעת בהפסדי שכר לעתיד בהתבססו על ההפרש בין השתכרותו הנוכחית לזו מעבודתו הקודמת, תחשיב שמביא לפי שיטת התובע להפסד בסך של 1.5 מיליון ₪. אך לחלופין, טען התובע שככל ושיטת חישוב זו לא תתקבל אזי יהיה נכון לחשב הפסדיו על בסיס השתכרותו שקדמה לתאונה תוך התחשבות בעליה הצפויה בשכרו ונכות תפקודית בשיעור של 10% הזהה לנכות הרפואית שנקבעה ע"י ועדה רפואית שליד המ.ל.ל.
4.ועוד, התובע סבור שהוא זכאי לפיצוי בגין הוצאותיו בסך 13,000 ₪, בגין העזרה לה נזקק בסך של 30,000 ₪. כאב וסבל בסך של 14,400 ₪ והפסדי פנסיה בסך של 50,000 ₪.
5.מנגד, הנתבעת הפנתה לתצהירו של התובע בו הצהיר כי השתכר, עובר לקרות התאונה, סך של 7,500 ₪, בסיס שכר שלגישתה תואם להשתכרותו האמיתית של התובע.
6.הנתבעת הדגישה את העובדה שהתובע הוא שבחר להפסיק עבודתו במאפיית ברמן, וכיום השתלב בעבודה אחרת מפרנסת. מכאן, מסיקה הנתבעת, כי השפעת התאונה על כושרו לעבוד הינה זניחה, אם בכלל. במסקנתה זו התחזקה הנתבעת בשל העובדה שהועדה שליד המ.ל.ל ראתה לבחור בסעיף סל בקביעת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, וגם נמענה מהפעלת תקנה 15.
7.באשר לנזקי התובע, הנתבעת לא חולקת על הסכום שנדרש ע"י התובע בעניין כאב וסבל, הציעה לפצות התובע בגין הפסדי שכר בעבר בסך של 60,000 ₪, לעתיד בסך של 60,000 ₪ ואילו בגין העזרה לה נזקק התובע בעקבות התאונה סך של 1,000 ₪. הנתבעת הזכירה בסיכומיה שנכון לנכות את כל תשלומי המ.ל.ל ומהיתרה להפחית 25% כמוסכם בין הצדדים.
ההשתכרות
1.עובר לאירוע התאונה, התובע עבד כפועל במאפיית ברמן בירושלים, בעבודתו זו התחיל כ 6 שנים עובר לאירוע התאונה, וליתר דיוק ביום 21.9.00.
2.במסגרת עבודתו , התובע עבד כנהג וסדרן משאיות וברוב שעות העבודה תפקידו התמצה בנהיגת משאיות בתחום המאפיה לצורכי טעינתן והחניתן.
3.כעולה מתלושי השכר שצורפו לתצהירו , התובע השתכר ב- 9 החודשים שקדמו לתאונה כ 81,668 ₪ ברוטו, לאחר ניכוי מרכיב מס הכנסה סך של 79,180 ₪ ובממוצע חודשי של כ – 8800 ₪.
4.יצוין, ששכר זה תואם לבסיס השכר שדווח למוסד לביטוח לאומי ושעל סמכו חושבו התשלומים שהתובע קיבל מאת המ.ל.ל .