עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
4166-07-09
02/05/2010
|
בפני השופט:
ברכה בר-זיו
|
- נגד - |
התובע:
כאמל אבו דולה
|
הנתבע:
משרד הפנים/פקיד רישוי כלי נשק
|
פסק-דין |
פסק דין
1.בפני עתירה מינהלית במסגרתה מבקש העותר להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יחודש רישיון רובה הציד שלו ומדוע יותלו או יבוטלו רישיונותיו האחרים לכלי יריה.
2.העותר יליד 1959, תושב כפר ירכא ושירת בצה"ל בדרגת קצין. כיום העותר מורה בבי"ס תיכון וקצין בטיחות תעבורתי בחברת הסעות.
3.החל משנת 1997 החזיק העותר ברשיון ברובה ציד והיה גם בעל רישיון ציד מאת רשות שמורות הטבע והגנים.כן החזיק העותר ברישיון אקדח ורובה אויר.
4.בתאריך 2.9.06 עסק העותר בציד חוגלות ונתפס כאשר ברשותו 6 חוגלות, בעוד שהצייד היה מוגבל ל- 3 חוגלות בלבד.
5.רובה הציד של העותר נתפס והוגש נגדו כתב אישום בגין צייד בלתי חוקי.
6.ביום 12.10.06 קיבל העותר הודעה מרשות הטבע והגנים לפיה רישיון הציד שלו הותלה. בהמשך פג רישיון הציד שלו.
7.ביום 28.03.07 הוגש כנגד העותר כתב אישום בגין עבירות ציד בלתי חוקי לפי חוק הגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 בבית משפט השלום בקרית גת (ת.פ. 471/07). ביום 01.04.08 הורשע העותר בעבירות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון עליו הצהיר ב"כ המאשימה כדלקמן: "הגעתי להסדר טיעון עם הנאשמים הם יודו ויורשעו ויושת עליהם קנס בסך של 2,500 ₪ והנשק יוחזר בכפוף לנהלים. אני מציין שרישיון הנשק מוחזר לנאשם". בגזר דינו, אשר נתן תוקף להסדר הטיעון, ציין כב' השופט איל באומגרט כי נשקו של העותר יושב לו "בכפוף להצגת רישיונות כדין".
8.כשהגיע העותר לפקידת הרישוי בעכו כדי לקבל את רישיון רובה הציד שלו, הוסבר לו כי לאור ביטול רישיון הציד שלו, עליו להגיש בקשה חדשה לקבלת רישיון נשק וכן לבצע מבחן לרישיון ציד המועבר על ידי רשות שמורות הטבע והגנים. העותר ניגש למבחן ברשות שמורות הטבע והגנים, שילם את האגרה הנדרשת וקיבל רישיון ציד התקף עד ליום 31.08.09.
9.ביום 22.02.09 קיבל העותר מכתב מרשות שמורות הטבע והגנים המודיע לו כי רישיון הציד שבידיו בוטל, וזאת "מאחר ומשטרת ישראל הודיעה לנו שרישיון נשיאת רובה הציד שלך מבוטל....".
10.מברור שערך העותר התברר לו כי קיימת החלטה מיום 28.08.08, לפיה נדחתה בקשתו לרישיון מפאת התנגדות המשטרה. יצוין, כי אף אחד מהצדדים לא צירף את ההחלטה הנ"ל.
11.ביום 26.11.08 הגיש העותר הודעת ערר על ההחלטה,על פי סעיף 12(ג)(1) לחוק כלי הירייה, תש"ט – 1949 (להלן: "חוק כלי ירייה").
12.ביום 16.6.09 החליטה ועדת הערר לדחות את הערר וכן להתלות גם את רישיונות הנשק הנוספים של העותר (אקדח ורובה אוויר). החלטת ועדת הערר ניתנה, אם כך, כחודש וחצי לפני שרישיונות כלי הנשק של העותר היה אמורים לפוג בכל מקרה.
13.החלטה זו של ועדת הערר הינה נשוא העתירה בפני.
טענות העותר
14.העותר טען כי החלטת המשיבים חורגת ממתחם הסבירות, היא בלתי מידתית, פוגעת באינטרס הציפייה וההסתמכות, וניתנה ללא שהופעל שיקול דעת עצמאי על ידי המשיב 1.
15.העותר טען כי הסכים להסדר הטיעון על יסוד הבטחת המאשימה כי יוחזר לו הרישיון, ועל כן יש בהתנגדות המשיבה 2 משום הפרת אינטרס הציפייה ואינטרס ההסתמכות. העותר טען כי המדינה הפרה כלפיו את הבטחתה המינהלית במסגרת הסדר הטיעון, כי יוחזר לו רישיון הנשק.
16.למעלה מכך, טען עותר, כי במסגרת העבירות בהן הורשע, היתה רשאית המאשימה לבקש לבטל את רישיון נשיאת הנשק שבידו , אך הדבר לא נעשה, כאשר לא ניתנה לו כל הזדמנות לטעון כנגד ביטול הרישיון וכאשר הוא שינה מצבו לרעה, לאחר שהודה בעבירה שיוחסה לו על סמך הסדר הטיעון והצפיה כי רישיון הנשק יוחזר לו.
17.בנוסף, טען העותר כי חל שיהוי במתן החלטת ועדת הערר, זאת מאחר שהן סעיף 12(ג 1)(3) לחוק כלי ירייה והן החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט – 1958, קובעים כי על הרשות להשיב לאזרח תוך 45 יום וכי בעניינו התשובה לבקשתו ניתנה רק לאחר 6 חודשים ממועד הגשת הערר.
18.העותר תקף את היעדר ההנמקה של החלטות פקידת הרישוי וועדת הערר בעניינו, ואת העובדה שועדת הערר אימצה באופן אוטומטי את המלצות המשטרה ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי, כך שהיוותה למעשה "חותמת גומי" של המשטרה.