החלטה
1.המבקשת, חברה משכנת , שעסוקה יזמות , תשתיות ופיתוח כללי, (להלן:"החברה") הגישה בקשה לפטור מאגרה במסגרת תביעה על סך של 2,500,00 שהגישה כנגד המשיב, מושב תלמי יפה מושב שיתופי להתיישבות (להלן: "המושב").
2.הרקע בקצרה
עסקינן בתביעה, שעניינה החזר סכומים שהושקעו על ידי החברה במסגרת התקשרות שנערכה בין הצדדים, לפיה סוכם תבצע החברה עבודת תשתית לשם שיווק ובניית 115 בתים צמודי קרקע בשטח של כ- 500 מ', במושב.
לטענת החברה, בעיצומן של העבודות, ובמפתיע, הוקפא המשך העבודות בפרוייקט לנוכח בג"צ "הקשת המזרחית", למשך כ- 4 שנים. לגרסתה, כשבוטלה ההקפאה ובקשה לחזור ולהמשיך הפרוייקט, הסתבר לה שהמושב התקשר עם חברה אחרת לשם המשך העבודות. לפיכך והואיל ולא התאפשר לה להמשיך העבודות והואיל והשקיעה כספים רבים, העמידה התובעת את תביעתה על סך של 2,500,000 ₪.
3.בבקשתה לפטור מאגרה, טענה המבקשת שאין ביכולתה לשם את אגרת בית המשפט לנוכח מצבה הכלכלי הקשה. לחילופין עתרה לדחות תשלום האגרה לסוף ההליכים ולחילופי חילופין, לתשלומה בשיעורים חודשיים.
4.המשיבה התנגדה לבקשה בטענה, שאין די במסמכים שצורפו בכדי להוות תשתית ראייתית מספקת למצבה של המשיבה. כן טענה שסיכויי התביעה קלושים ואף טענה שלנוכח ביטול ההסכם בין הצדדים, התיישנה התביעה וטענה שאין להיעתר לבקשה לדחות תשלום האגרה בסוף ההליכים.
5.תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007 קובעת כדלקמן:
"(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בין זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
(ב)...
(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד"
כידוע, על מנת שבעל דין יזכה בפטור מתשלום אגרה עליו לעמוד בשני מבחנים מצטברים, האחד העדר יכולת כלכלית והשני שההליך אותו יזם מגלה עילה בעלת סיכוי (ראה בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (2), 383).
6.אדרש תחילה לתנאי הראשוני שהינו היעדר יכולת כלכלית.
בהתאם להלכה, הרי שבכל הנוגע לפטור מאגרה, נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע בדבר אי יכולתו של התובע לעמוד בתשלום האגרה – מוטל על התובע.
לעניין זה ראו דברי כב' הרשם ש. צור (כתוארו דאז) בבש"א 128/89 חיים מצא נ. צפורה מצא תק-על 89(2), 732:
"בעל דין המבקש פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בענין זה מוטל על בעל הדין המבקש ולצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה של מצבו הכלכלי. בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים מהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד."
באשר לחברה, כבר נקבע זה מכבר, כי ניתן ליתן פטור מתשלום אגרה, אלא שעל החברה לעמוד במבחנים שנקבעו בפסיקה. לענין זה נקבע בע"א 794/89 - דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 90(1), 173 :
"כשם שהתקנות הקובעות חובת תשלום אגרה אינן מבחינות - לעניין האגרה - בין מעמדם של בעלי דין שונים כך אין כל יסוד לערוך הבחנה שכזו לעניין פטור מאגרה. עצם העובדה שתקנה 13 מחייבת בעל דין המבקש פטור מאגרה להצהיר על רכושו, רכוש בן-זוגו והוריו אינה מלמדת בהכרח על כך שחברה - לה אין בן-זוג או הורים - אינה יכולה לבקש פטור כמוהו. מטרת התקנות היא לפתוח שערי בית משפט לכל בעלי הדין המתדיינים - בלי קשר למעמדם ולצורת התאגדותם - וכפועל יוצא מכך יש לפרש את התקנה בעניין פטור מאגרה באופן שתחול גם על בעל דין שאינו בשר ודם. במקום אחד אמרתי על חברה אשר ביקשה פטור מאגרה - "גם בעל דין שהוא חברה עשוי להיות חסר יכולת לשאת בתשלום אגרה ואין כל הגיון או הצדקה שלא לאפשר לו לפנות לבית המשפט בבקשה לדחיית תשלומה של אגרה".
משכך, וכאשר עסקינן בחברה, הרי שעליה לפנות תחילה לבעלי המניות והמנהלים כפי שנקבע בת.א. (ת"א 1903/90 אטלנטיק חברה לדייג נ' מאיר, תק-מח 91(2) 830:
"יש לבחון את יכולתה של המבקשת לגייס כספים לשם תשלום האגרה "בסביבתה הקרובה" ולעניין זה סביבתה הקרובה של המבקשת שהיא תאגיד, הם, בין השאר בעלי המניות והמנהלים ולא רק נושיה.. כשם שבוחנים את המאמצים שעה בעל הדין לגייס את כספי האגרה מקרוביו, אם הוא "סמוך לשולחנם" יש לבחון את יכולתה הכלכלית של המבקשת לקבל את המימון מאלה הקשורים אליה.. מחוקק המשנה הניח כי מי שדואג לצרכיו של חסר היכולת בתחומים אחרים ידאג לצרכיו במימון אגרת בהמ"ש לשם מימוש זכויותיו. כך כאשר מדובר באגם פרטי וכך, עפ"י הפסיקה, כאשר מדובר בתאגיד".ו