אבו דאלו נ' אבו דלו ואח'

פסק דין

1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 27.11.11 על ידי התובע שהוא אחיינם של הנתבעים, מתן פסק דין הצהרתי לפיו המקרקעין הידועים בגוש 2084 חלקה 18 בשטח של 300 מ"ר (להלן – המקרקעין) הינם בהחזקת התובע או בבעלות התובע.

2. מקורו של הסכסוך בין הצדדים בקרקעות שהוריש אביהם של הנתבעים במסגרת צוואה, שנערכה ביום 28.12.1983 וקיבלה תוקף ביום 27.5.1993.

חלק מהקרקעות הם המקרקעין נשוא התביעה דנן, המכונים "בית צפאפא הקטן".

על פי הצוואה, הנתבע 2 הינו היורש של מקרקעין אלה.

3. לגבי המקרקעין התנהל הליך בין הנתבעים לבין אביו של התובע בפני כב' השופט אלכסנדר רון בת.א. 6234/06, שבמסגרתו ניתן פסק דין ביום 20.2.11 , ובו נדחו טענותיו של אבי התובע ונקבע כי עליו לסלק ידו מ"בית צפאפא הקטן" ולשלם לנתבע 2 דמי שימוש בקרקע הואיל והנתבע 2 ירש חלקה זאת (להלן – ההליך הקודם).

הואיל והליכי ערעור שננקטו לא נסבו על "בית צפאפא הקטן" – הפך פסק הדין בהליך

הקודם לחלוט. לעניין המקרקעין נשוא התביעה שלפנינו.

4. ביום 28.12.11 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, העדר סמכות עניינית לבית משפט זה, והעדר יריבות (להלן – הבקשה).

5. התובע הגיש תגובה לבקשה ביום 15.1.12, ובה התנגדות לבקשה.

6. לאחר שלא הוגשה תשובה מטעם הנתבעים, על אף הארכות הרבות שניתנו להם, נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 4.1.13, וגם בקשת הנתבעים לעיון חוזר בהחלטה האמורה נדחתה בהחלטה מיום 30.1.13.

7. הנתבעים הגישו בקשת רשות ערעור (בר"ע 8133-02-13), ובפסק דין מיום 28.4.13 הורה בית המשפט המחוזי לנתבעים להגיש תשובה לתגובת התובע תוך 10 ימים, וכן הורה לבית משפט זה לדון ולהכריע בבקשה לגופה.

תשובה מטעם הנתבעים אכן הוגשה.

8. טענתם העיקרית של הנתבעים הינה, כי דין התביעה להידחות על הסף עקב קיומו של מעשה בית דין.

לטענת הנתבעים, גורלם של המקרקעין (המכונים כאמור "בית צפאפא הקטן") הוכרע בהליך הקודם, ולאחר שהבין אביו של התובע, חסן אבו דאלו, כי מדובר בפסק דין חלוט – במקום שישלים עם כך, החליט להגיש את התביעה דנן, כתביעה "חדשה" לבעלות בבית צפאפא הקטן, והפעם באמצעות בנו (התובע), המשמש כאן ככלי בידי אביו.

הנתבעים, טוענים כי יש להחיל כאן את כלל השתק העילה, לפיו פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין מעניק לנתבע (או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת בגין אותה עילת תביעה.

לטענתם, אין נפקא מינה לעניין זה שפסק הדין בהליך הקודם מתייחס לאביו של התובע ולא לתובע עצמו.

9. לאחר עיון בכל טענות הצדדים, ראיתי לקבל את עמדת הנתבעים לפיה לפנינו מעשה בית דין מן הנימוקים שיפורטו להלן.

10.המלומד אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית 2009) עמוד 114 קובע:

"מקום שמדובר בשאלה עובדתית או משפטית, שהייתה חיונית להכרעה בתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם במפורש, יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש בהליך השני, חרף אי הזהות בין העילות".