החלטה
מבוא:
1. בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, בה נפסל המבקש ע"י קצין משטרה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים.
2. בתאריך 31.05.12 נהג המבקש אוטובוס ברחובות, עצר בתחנת אוטובוס ברחוב הרצל, ובתחילת הנסיעה פגע בהולך רגל מבוגר, הולך הרגל נפצע קשה, הועבר לטיפול בבית חולים ואולם נפטר ביום 12.06.12, ביום 17.06.12 נפסל רשיונו של המבקש כאמור.
3. המבקש באמצעות ב"כ עתר לביטול הפסילה המנהלית וטען כי הקצין הפוסל כלל לא יכל להתייחס לכתב אישום שכן לא היו בפניו כל ראיות מספקות שיוגש כזה, יתרה מכך ישנה רשלנות תורמת גבוהה ביותר של המנוח שהלך או עמד על הכביש, ככל הנראה, עם עגלת ביצים במקום אסור. לא הוכח כל קשר סיבתי בין הפגיעה למותו של המנוח והמבקש נזקק לרשיון נהיגתו לפרנסתו ולטיפול במשפחתו.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה, אכן היא מסכימה שאין כל המלצת בוחן בשלב זה, החקירה עוד לא הסתיימה אולם מדובר הנהג אוטובוס שפגע בהולך רגל, ובשלב מקדמי זה יש צורך בראיות לכאורה בלבד ומדובר בקיפוח חיי אדם.
דיון:
5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק המשטרה, האזנתי בכובד ראש לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת מהנימוקים הבאים:
בבש"פ 6221/94 מיכאל הילמן נ' מדינת ישראל נקבע ע"י כבוד השופט זמיר :
"סעיף 47(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מעניק את סמכות הפסילה לקצין משטרה, בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, בתנאי שיש לו "יסוד להאמין שיוגש אישום נגד נוהג רכב המעורב בגרימת התאונה...". על יסוד לשונו של סעיף זה, תכלית החוק והפסיקה שפירשה אותו, ניתן לציין ארבעה יסודות לסמכות הפסילה. ראשית, צריך שיהיו לפני קצין המשטרה ראיות לכאורה המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונה שבה נהרג אדם, אם כי אין צורך שתהיה לפניו תעודה ... בדבר המוות. שנית, יש צורך בראיות לכאורה כי הנהג עבר עבירה. שלישית, צריך שיהיה קשר ענייני בין אותה עבירה לבין התאונה, שכן ייתכן כי לא יהיה שום קשר ענייני בין העבירה לבין התאונה, במובן זה שאין יסוד להניח כי העבירה תרמה לתאונה. ... ורביעית, קצין המשטרה לא יפסול את הנהג מהחזיק רישיון אם שוכנע כי הנהג, אם ימשיך לנהוג ברכב, לא יפגע בביטחון הציבור. ... אכן, במקרה הרגיל, התאונה הקטלנית עשויה ללמד, כשהיא לעצמה, כי הנהג עלול, אם ימשיך לנהוג, לפגוע בביטחון הציבור. ... לעניין זה נודעת חשיבות גם לנסיבות התאונה ולמה שניתן ללמוד מהן על הנהיגה של אותו נהג, וגם להרשעות הקודמות של אותו נהג בעבירות תעבורה... אם נתקיימו יסודות אלה, חובה על קצין המשטרה לפסול את הנהג מהחזיק רישיון לתקופה של 90 יום.
חשוב לציין כי בהחלטה בענינו של רוברט ארנביב (בש"פ 2177/98), קבעה כבוד השופטת דורנר כי:
"לצורך פסילה מנהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת- דרכים קטלנית. שכן במקרים רגילים – בהעדר ראיות סותרות – עצם הפגיעה באדם תוך כדי נהיגה מלמדת על חוסר זהירות".
לאור החלטתי עמדה המשיבה ככלל וקשצין המשטרה בפרט בדרישות אלו.
6. אין ספק שחקירת הפרשה טרם הושלמה, אולם המבקש מסר שתי הודעות במשטרה בתאריך 04.06.12, מסר כי נהג באוטובוס, עצר ליד התחנה על נתיב הנסיעה, לאחר מכן כבר בתחילת הנסיעה צעקו לו לעצור עצר ירד לראות מבה קורה וגילה אדם פצוע עם עגלת ביצים שבורות. הוא לא יודע מה קרה. אך התאונה היתה בחלק האחורי של הרכב, הוא הסתכל במראות הצד היטב ולא ראה את הולך הרגל.
7. בתאריך 17.06.12, מסר הודעה נוספת, בה ציין כי עצירת האוטבוס היתה ישרה, לאחר הורדה והעלאת נוסעים, סגר דלת קידמית, בחן מראה ימנית, ושמאלית ,לא היתה הפרעה ואז התחיל בהתקדמות איטית, מאחר והיה מעבר חציה קדימה.
8. בהמשך חקירתו טען מפורשות כי הסתכל קדימה בתחילת הנסיעה (ש' 32), כאשר אומת עם גרסת עד ולפיה הולך רגל חצה הכביש משמאל לימין לפניו, נפגע מחזית צד ימין, מעד ואז נפגע שוב מגלגל אחורי ימני, טען המבקש כי הדבר הגיוני שכן אם הולך הרגל חצה כך את הכביש, הרי יתכן וחצה בשטח מת לפני האוטובוס והוא לא הבחין בו.
9. לעניין השטח המת (שדה ראיה חסום), בחומר החקירה מסמך מניסוי שדה ראיה מהאוטובוס ובו מציין בוחן התנועה כי יש 3 מראות בפינה ימנית קדמית של האוטובוס, האחת מכוונת לדופן ימין, השניה מכוונת לדלת קדמית ימינית והשלישית שאמורה לתת מבט לחזית האוטובוס כלל אינה מכוונת, ורואים רק את השמשה הקדמית והיא בכלל מוסתרת ע"י וילון מצד ימין – דהינו למבקש היה אמצעי לבחון את שדה הראיה החסום ממקום מושבו, אך לכאורה כלל לא כיוון את המראה בכיוון זה והיא אף היתה מוסתרת.
10. עוד הוסיף המבקש כי בתחילת הנסיעה עמד נוסע בתוך האוטובוס לצד מכונת הכרטיסים במקביל לדלת קדמית ולמעשה חסם לו את שדה הראיה לפינת האוטובוס – וכאשר ידוע כי זה הצד בו נפגע הולך הרגל, עולה המסקנה כי הנאשם נהג ברכבו כאשר הפינה הימנית קדמית מוסתרת והוא כלל לא יכל היה לבחון כיוון זה בתחילת נסיעת וזאת ביודעין, שהרי היה יכול לבקש מהנוסע לזוז מקו הראיה אך לא עשה זאת.
11. עדת ראיה מסרה בהודעתה כי ירדה מהאוטובוס בתחנה ברחוב הרצל, הבחינה בהולך הרגל, שהנו מוכר ביצים צועד מכיוון מרכז העיר על הכביש לצד המדרכה וכשהאוטובוס המשיך בנסיעה פגע בו עם חזית צד ימין, המשיך בנסיעה ודרס אותו עם הגלגל האחורי – היא לא ראתה את הולך הרגל חוצה את הכביש. אולם מסרה כי לאחר שירדה האוטובוס התקדם ועצר יותר קרוב למדרכה, כך שהיה קרוב להולך הרגל ויכל לפגוע בו.
12. עד ראיה נוסף מסר כי הבחין במנוח חוצה את הכביש, מהצד השני לכיוון תחנת האוטובוס, וכאשר היה בסמוך לפניה הימנית של האוטובוס, האוטובוס החל בנסיעה ופגע בו, תחילה מקדימה ואז עם הגלגל האחורי, העד ואנשים נוספים צעקו לו לעצור ואז עצר לאחר מעבר החציה, העד הוסיף ש"אין מצב כזה שהולך הרגל הלך לצד המדרכה".