אבו ג'ומעה נ' גבארה ואח'

פסק דין

תובענה לפסק דין הצהרתי לפיו המבקש הוא בעל הזכויות בשטח של 854 מ"ר המהווה 834/8542 חלקים מחלקה 52 בגוש 7857 בטייבה (להלן:-"הנכס").

1.        רקע:

חלקה 52 בגוש 7857 (להלן "החלקה") רשומה בלשכת רישום המקרקעין בשם המנוח סאליח חאמד חוסיין חסן ז"ל, סבם של המשיבים (להלן:-"הסב"). לסב היה בן יחיד, המנוח נג'יב ג'בארה, אביהם של המשיבים (להלן "האב"). המשיבים הם אחים ויורשיו של האב, לפי צו ירושה. טרם הוצא צו ירושה לעזבון הסב.

אחרי מותם של הסב והאב ולאחר שהוצא צו ירושה לעזבונו של האב הסתלקו אשתו השניה של האב ובנותיו מחלקן בירושה וזכויותיהן חולקו בין המשיבים. לטענת המשיבים, ביום 28.9.87 נערך הסכם חלוקה בין המשיבים שהסדיר את חלקיהם בחלקה (להלן-:"הסכם החלוקה הראשון").

ביום 12.9.07 נערך הסכם חלוקה נוסף (להלן:-"הסכם החלוקה השני") שכלל הן את החלקה הן נכסים אחרים, ובו ויתרו המשיבים 3-5 על חלק מזכויותיהם בחלקה לטובת המשיבים 1-2 (להלן:-"המוכרים"), כך שהשטח השייך לכל אחד מן המוכרים עמד על 1164 מ"ר.

ביום 12.11.06 מכר המשיב 2 למר עאדל סעיד נסיראת שטח בגודל 770 מ"ר מהחלקה.

ביום 4.7.07 מכר המשיב 1 למר פואד אחמד חליל מסראווה שטח בגודל 873 מ"ר מהחלקה.

ביום 19.8.07 רכש המבקש מאת המוכרים שטח בן 834 מ"ר (המשיב 1 מכר 622 מ"ר מהחלקה, והמשיב 2 מכר 212 מ"ר). המבקש שילם את מלוא התמורה והמוכרים התחייבו לרשום את הנכס על שמם ולאחר מכן על שמו של המבקש ולמסור לידיו את החזקה בנכס.

המשיבים טוענים כי לאחר החתימה על הסכם המכר הבינו שהמוכרים מכרו מעבר לזכויותיהם בחלקה ועל כן פנו למר חאג יחיא עבד אלעזיז (להלן:-"אלעזיז") על מנת שיעביר בשמם למבקש 60,000 ₪ לשם ביטול הסכם המכר.

בנוסף שלחו משיבים 3-5 מכתב לעו"ד נאטור, מי שערך את הסכמי המכר עם המבקש ועם האחרים, ובו התריעו כי הסכמי המכר מחלקיהם של "חלק מאחינו" נעשו בחלקים ששוב לא היו להם, ועל כן פוגעים בזכויות הכותבים (נ/8 מיום 24.8.2007).

התובענה הוגשה ביום 11.2.08 ועמה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שיאסור על המוכרים לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיהם בחלקה עד מתן פסק דין בתובענה. הצדדים הסכימו על כך בעת דיון שנערך לפני כב' הנשיאה גרסטל ביום 17.2.08. לאחר דיון נוסף, ולאחר שהתאפשר למבקש לצרף לתובענה צדדים נוספים, והוא החליט שלא לעשות כן, ולאחר שנסיון גישור לא צלח, נשמעו העדים, נתקבלו הסכומים, והגיעה העת ליתן פסק דין.

טיעוני צדדים:

טענות המבקש:

לשיטת המבקש, לאחר מות האב החזיק כל אחד מן המשיבים 1-4 ב- 1,495 מ"ר, שהם 7/40 מהחלקה, והמשיב 5 (להלן "סאלח") ב- 12/40 מן החלקה (עקב הסתלקות אשת האב לטובת סאלח).

לפי הסכם המכר רכש מן המוכרים כ-834 מ"ר מהחלקה. המוכרים הצהירו על זכויותיהם, הצהירו שהחלקה חופשית מחובות, שעבודים או עיקולים ושאין מניעה למכרה לו. כמו כן התחייבו המוכרים להעביר את הזכויות בנכס משמו של הסב לשמם ולאחר מכן למבקש.

המבקש שלם את התמורה במלואה ביום חתימת הסכם המכר ורשאי היה לתפוס "חזקה בנכס במושאע" מיד.

פניותיו הרבות של המבקש למוכרים להחיש את הליכי רישום זכויותיו במרשם המקרקעין, כאמור בהסכם המכר נדחו מסיבות שונות. המשיבים נמנעים מהוצאת צו ירושה לעזבון הסב ובכך מסכלים את האפשרות לרשום את הזכויות. המוכרים גם נמנעים מלחתום על הצהרה למס שבח, דבר שגורם לחיוב בקנסות, בהפרשי הצמדה ובריבית. המבקש עותר לחייב את המוכרים בקיום ההסכם ולחייב את המשיבים כולם ברישום הנכס על שמו כדין.

טענות המשיבים:

המשיבים טוענים בעיקר שהמבקש ידע שהנכס שנמכר לו לא היה של המוכרים, והתעלם מכך. מאוחר יותר קבל דמי ביטול, והיה עליו להסכין עם ביטול העסקה. לטענתם, עוד בשנת 1987 נרשם הסכם חלוקה ראשון, שלפיו נרשמו חלקיהם של האחים, וחלקם של המוכרים היה קטן מזה של אחיהם, והסתכם ב- 723.66 מ"ר לכל אחד. זאת כיוון שבעבר זכו בשטחי קרקע גדולים יותר מן האחים, בחלקות אחרות. חלקן של אשתו השנייה של האב ואחיותיהם של המשיבים, שכאמור וויתרו על זכויותיהן בעיזבונו של האב, הסתכם לכדי 1,000 מ"ר, שטח שנוסף לחלקם של המשיבים והתחלק ביניהם כך שלמוכרים התווסף שטח בגודל 175 מ"ר ברוטו. כן הוסכם במסגרת הסכם החלוקה השני, שהמשיבים 3-5 יוותרו על חלקם במקרקעין לטובת המוכרים, כך ששטחם של כל אחד מהמוכרים גדל בסך 266 מ"ר. לבסוף הסתכם חלקו של כל אחד מן המוכרים בחלקה ב-1,164 מ"ר.