אבו גנימה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 10.10.2012 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהחלטתה, קבעה הוועדה כי שיעור הנכות הצמיתה שנותרה למערער היא 5.95% החל מיום 1.11.2010 (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לפגיעה התפקודית שנגרמה לו בעבודה ובשגרה היומיומית עקב כאבים המתגברים במאמצים פיזיים. המערער טוען עוד כי הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר אדמוני- מומחה אורטופד מיום 24.03.2011 ולא נימקה את החלטתה לפיה "היא אינה מסכימה באופן מלא עם מסקנותיו".

3.לטענת המשיב, בבדיקה הקליניתמצאה הוועדה שקיימת הגבלה בכיפוף קדמי וכן אבדוקציה של כתף ימין. עוד מצאה הוועדה הבדל בהיקף בין הזרוע הימנית לזרוע השמאלית. תוצאות הבדיקות הנוספות אליהן הופנה המערער על-ידי הוועדה היו תקינות. לאור אלו, קבעה הוועדה למערער 5% נכות צמיתה. קביעת שיעור הנכות היא עניין שברפואה המסור לשיקול דעתה של הוועדה.

הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר אדמוני וקבעה שהיא אינה מסכימה עם מסקנותיו. ממצאי בדיקת הוועדה היו שונים ממצאיו של ד"ר אדמוני ומכאן השוני באחוזי הנכות. כבר נפסק כי שוני בממצאים די בו כדי להסביר את השוני במסקנות ומכאן כי החלטת הוועדה מנומקת כראוי.

דיון והכרעה

4.ביום 12.03.2012 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את התלונות המערער לפיהן הוא סובל מכאבים וממגבלות בתנועת כתף ימין. הוועדה ערכה למערער בדיקת קלינית במסגרתה נמצאו הממצאים הבאים: הגבלה בכיפוף קדמי ואבדוקציה של כתף ימין. בתנועות הפסיביות של כתף ימין נשמעו חריקות. עוד מצאה הועדה כי קיים פער בין היקף הזרוע הימנית (31 ס"מ) לבין הזרוע השמאלית (29 ס"מ).

בטרם סיכום מסקנותיה ביקשה הוועדה מהמערער לבצע בדיקות נוספות-צילום כתף ובדיקת US של הרקמות הרכות על מנת לבדוק האם קיים קרע של השרוול המסובב.

5.ביום 10.10.2012 התכנסה הוועדה לסיכום ומסקנות. הוועדה עיינה בתוצאות הבדיקות וציינה כי צילומי כתף ימין היו בגדר הנורמה וכי על פי בדיקת האולטרסאונד אין קרע של השרוול המסובב.

בהסתמך על תוצאות הבדיקות הנוספות וכן תוצאות הבדיקה הקלינית שערכה, סיכמה הוועדה את מסקנותיה כדלקמן:

"מאחר שקיימת הגבלה קלה בתנועות כתף ימין ללא כל ביטוי רנטגני (צילום תקין) וללא כל פגיעה של רקמות רכות (US תקין) הוועדה קובעת 5% לפי סעיף 35(1)א-ב, וכן לפי דו"ח יועץ שיניים 1% לפי סעיף 74(1)ז-ח" מ-1.11.2010 5.95%. כמו כן הוועדה עיינהבחוו"ד של ד"ר אדמוני מיום 24.03.11 ואינה מסכימה באופן מלא עם מסקנותיו".

6.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. להלן אפרט את נימוקיי הכרעתי.

7.הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה,הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעתשיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (22.06.2006)].

8.באשר לחובת ההנמקה נפסק כי הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחווות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות עניינית ומנומקת וכדלקמן:

"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במילים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה" [דב"ע (ארצי) לב/0-120 מנחם - המל''ל, פד"ע ד' 73].

ואולם, שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, די בכך כדי להסביר את השוני במסקנות. מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת [בר"ע (ארצי) 35122-10-11 אומן - המל''ל (29.03.2012); וההפניות שם].

9.בהחלטתה ציינה הוועדה בקצרה, שעיינה בחוות הדעת ושאינה מסכימה עם מסקנותיו של ד"ר אדמוני במלואן. עיון בחוות הדעת מעלה כי ד"ר אדמוני מצא בבדיקתו, כפי שגם מצאה הוועדה, פער בין היקף זרועו הימנית והשמאלית של המערער. עוד מצא המומחה, בדומה לוועדה, כי המערער סובל מאבדוקציה ומהגבלה בתנועה.

בהסתמך על ממצאים אלו קבע ד"ר אדמוני כי:

"מאז נפגע הוא נותר מוגבל בתנועות הכתף הימנית, סובל כאבים תמידיים ומנוע מלעבוד עבודה פיזית, תוך שימוש בידו הימנית, כנדרש בעבודתו כבנאי-משפץ. המגבלות והכאבים בכתף ימין משפיעות לרעה גם על הפעילות היומיומית בהיותו מוגבל בהרמת היד הימנית, סיבובה ושימוש בכח להרמת כל משא" (חוות הדעת).