אבו גזאלה נ' נזיה עאמר יבוא ושיווק בע"מ

פסק דין

בפני שלוש תביעות, שתיים מהן שטריות והאחת כספית, אשר הדיון בהן אוחד לאור זהות הסכסוך העומד בבסיסן.

התובע בכל התביעות, הינו בעלים של נכס הכולל מחסן וחנות בפקיעין אשר הושכרו לנזיה עאמר (להלן :"הנתבע"), שהינו בעליה של חברת עאמר יבוא ושיווק בע"מ ( להלן: "החברה").

ההליכים בין הצדדים החלו בתביעות השטריות שהגיש התובע, האוחז בעשרה שיקים. שבעה מהם נמסרו לו מחשבון החברה (נשוא תא"מ 3552/07), ושלושה מהם נמסרו לו מחשבון בנו של הנתבע, פאדי עאמר, מי שהינו הנתבע בתא"מ 3553/07, בגין שיקים אלו (להלן: "פאדי").

בישיבה מיום 3.12.07 שהתקיימה בפני הרשם בשתי התביעות השטריות, הוסכם כי תינתן רשות להתגונן בהן, זאת בכפוף לכך שהנתבע יהיה ערב באופן אישי לתשלום מלוא החוב שיקבע בפסק הדין, זאת מבלי למעט מחבותו של פאדי בהתאם לשיקים החתומים על ידו, ככל שיקבע חיוב בגינם.

פירוט העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ההליכים וטענות הצדדים בתמצית

ביום 15.6.2002 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות (להלן :"ההסכם") אשר על פיו התובע השכיר לנתבע את הנכס שבבעלותו לצורך ניהול חנות לממכר מסגרות, תמונות, רהיטים קטנים ועבודת יד (להלן : "המושכר"), דמי השכירות נקבעו לסך של 6,000 ₪ לחודש. תקופת השכירות בהתאם להסכם נקבעה ל- 5 שנים, החל מיום 1.9.2002 ועד ליום 31.8.2007.

במועד מסויים, שלגביו יש מחלוקת, קודם לסיום תקופת השכירות בהתאם להסכם, פינה הנתבע את המושכר.

בת.א. 1134/08 הוגשה, לאחר מתן הרשות להתגונן בתביעות השטריות, תביעה כספית, בה נטען על ידי התובע, בין היתר, כי בגין דמי השכירות נותר הנתבע חייב סך של 92,000 ₪ סכום זה נובע משניים :

חוב דמי שכירות שמקורו בעשרת השיקים הנתבעים בתביעות השטריות בסך כולל של 56,000 ₪.

חוב דמי שכירות עבור שישה חודשים עד תום תקופת השכירות, שכן לטענתו של התובע על אף שהנתבע עזב את המושכר בסוף חודש 2/07, הוא חב בדמי שכירות עד סוף חודש 8/07, וזאת בסך של 36,000 ₪.

בנוסף לחוב דמי השכירות הכלול בתביעה, נתבע סכום נוסף, אשר לטענת התובע מקורו בחוב בגין הלוואה שנתן לנתבע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן, מעבר להסכם השכירות, נערכה עסקה נוספת במסגרתה הוחלפו ביניהם שיקים. אין גם מחלוקת כי במסגרת עסקה זו השיקים אשר נמסרו לנתבע הם אלה המפורטים בסעיף 3 לכתב התביעה, אולם קיימת מחלוקת באשר למהות העיסקה. בעוד התובע טוען שמדובר בהסכם הלוואה ששולמה באמצעות אותם השיקים, טוען הנתבע כי אין מדובר בהלוואה כי אם בהחלפת שיקים לצורך קבלת ו/או הגדלת אשראי מהבנק, וכי אין הוא חב לתובע סכום כלשהו בגין עסקה זו משפרע את מלוא חובו בגין עסקה זו. על טיבה של עיסקה זו והמשמעות שיש לטענות הצדדים בהקשר אליה, אעמוד בהמשך.

במסגרת העיסקה, אשר לעת עתה אכנה אותה עיסקת החלפת שיקים, מסר התובע לנתבע 12 שיקים בסך של 89,950 ₪. מנגד, מסר הנתבע לידי התובע שיקים בסכום זהה המשוכים מחשבונה של הנתבעת, אשר מועד פרעונם כמעט חופף למועד פרעון השיקים אשר נמסרו לו על ידי התובע. ארבעה מהשיקים שמסר התובע הוחזרו לו (מבלי שנפרעו בחשבונו), אחד מאותם שיקים לא נפרע וגם לא הוחזר, וככל הנראה אבד. בפועל נפרעו מחשבון התובע 7 שיקים מתוך השיקים שמסר התובע לידי הנתבע, כך שהסך הכולל שהתובע טוען כי הנתבע חייב לו בגין אותה עיסקת החלפת שיקים, הינו 59,950 ₪.

התובע מוסיף ומפרט תשלומים שונים שהנתבע שילם (לטענת התובע על חשבון חוב ההלוואה – סעיף 5 לכתב התביעה) ובשורה התחתונה, מאשר התובע ביחס לעיסקת החלפת השיקים שהנתבע שילם לתובע עבור השיקים סך של 74,262 ₪, דהיינו, מבחינת חישובי התובע, הוא שילם סך של 14,312 ₪ ביתר.

תביעת התובע (אשר הועמדה על סך של 200,412 ₪), אם כן, מבוססת על הרכיבים הבאים:

7.1 הפרשים בגין דמי שכירות 77,688 ₪ סכום זה מהווה את סך החוב בגין דמי שכירות שהינו 92,000 ₪ כטענת התובע, בניכוי התשלום ששילם הנתבע ביתר בגין החזר ההלוואה בסך של 14,312 ₪.

7.2 נזקים במושכר בהתאם לחוו"ד שמאי (ת/3) 88,724 ₪

7.3 פיצויים מוסכמים בהתאם להסכם השכירות בגין הפרת ההסכם ועזיבת החנות בחודש 2/07 6 חודשים לפני תום תקופת שכירות 34,000 ₪

ת.א. 3352/07 הינה תביעה שיטרית בגין שבעה שיקים בסך כולל של 41,000 ₪ (להלן: "השיקים"), כולם משוכים מחשבון מס' 0000643580 בבנק דיסקונט סניף 625 ע"ש הנתבעת אשר הוגשו לביצוע על ידי התובע לאחר שחוללו עקב הוראת ביטול.