אבו גוש נ' מועצה מקומית אבו גוש

פסק – דין חלקי

עובדות המקרה:

התובע יליד 23.10.1989 הינו תושב אבו גוש. הנתבעת הינה המועצה המקומית אבו גוש (להלן: "הנתבעת").

ביום 5.4.2006 בשעות הערב, עת חזר התובע מן המאפייה שעל יד ביתו לכיוון ביתו, הוא נפל במדרגות שהיו שבורות ועליהן שברי זכוכיות (להלן: "המדרגות"), לטענתו. כתוצאה מהנפילה נחבל בברכו משברי זכוכית שהיו מפוזרים במקום. בעקבות התאונה הובל התובע לקבלת טיפול רפואי ב-ט.ר.מ ירושלים, שם אובחן חתך עמוק בברכו. לטענתו, הוא ממשיך לסבול מכאבים חזקים וממגבלות בתנועה בעיקר בכיפוף הברך ובכריעה, אינו מסוגל לעמוד לתקופה ארוכה ומוגבל בהליכה מרובה וצולע ברגלו שמאלית.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לחברה הלאומית לדרכים ולתשתיות [מע"צ] (להלן: "צד ג'" או "מע"צ"), בו היא טוענת שיש להטיל את האחריות לקרות התאונה על מע"צ.

החלטתי לדון תחילה בשאלת על מי יש להטיל את האחריות לשאת בנזקי התובע אם וכאשר יוכחו. בתום דיון ההוכחות שהתנהל בפני הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב בדבר שאלת החבות.

טענות הצדדים:

טענות התובע בסיכומיו:

התובע סובר כי כתוצאה מן הנפילה נגרמה לו נכות ומגבלת תנועה ממנה הוא סובל עד היום. על פי חוות הדעת הרפואית שצירף לתביעה עולה שעיקר הנזק לרגלו נגרם משברי הזכוכית, שהיו פזורים במקום התאונה שחדרו אליה.

לטענתו, האחריות לתאונה מוטלת במקרה דנן על הנתבעת. הנתבעת הינה מועצה מקומית האחראית על אחזקת הדרכים, הרחובות והמבנים הנמצאים ברשותה. היא האחראית על סילוק מטרדים ותחזוקה שוטפת של ניקיון, שלמות וסדר המקרקעין שבחזקתה. כך עולה גם מעדויותיהם של עדי הנתבעת. מעדותו של מהנדס הנתבעת עולה כי יש לו ידיעה מלאה על קיומם של שברים קטנים במדרגות, על כן סובר התובע שאין לקבל את טענתו כי הוא אינו אחראי לתיקון המדרגות שכן הוא מעיד מידיעה אישית באופן מפורש כי קיים מפגע במקום. גם מעדותו של מנהל המחלקה הטכנית והתחזוקה במועצה המקומית אבו גוש עולה כי קיימים מספר חורים במדרגות, הוא אף הודה כי האחריות לניקיון המדרגות וסביבתן נתונה לאחריות הנתבעת. התובע מוסיף כי אף שהנתבעת ידעה מה מצב המדרגות היא לא נקטה באמצעי זהירות הנדרשים והמקובלים בנסיבות העניין.

עדויות התובע ואחותו - עדות התובע ואחותו היו העדויות היחידות בתיק. לטענת התובע, עדויותיהם היו אמינות ולא נסתרו. מעדויותיהם, וכן מן הצילומים שצורפו לתיק עלה, לטענתו, כי מצבם הרעוע של המדרגות ושברי הזכוכית שהיו פזורים לאורכם הם שהביאו לתאונה ולפציעת התובע.

חובת הזהירות – (א) חובת זהירות מושגית – לפי סעיף 235(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] חלה על הנתבעת, כמועצה מקומית, חובת זהירות מושגית כלפי המקרקעין שתחת חזקתה, וכלפי המשתמשים בשטח שיפוטה, (ב) חובת זהירות קונקרטית – קיימת גם היא במקרה דנן, שכן, הנתבעת הייתה צריכה לצפות שמדרגות שבורת ומלאות שברי זכוכית יכולות להוות מפגע וסיכון להולכים במקום. ועל כן היה עליה לנקוט בצעדים סבירים למניעת הסיכון, שבהם היא לא נקטה.

"הדבר מעיד על עצמו", העברת נטל ההוכחה על כתפי הנתבעת - התובע סובר כי במקרה דנן חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין הקובע את העיקרון לפיו "הדבר מעיד על עצמו". לטענתו שלושת תנאי החלת הסעיף מתקיימים במקרה זה שכן, (1) התובע לא יודע ולא יכול היה לדעת מהן הנסיבות המדויקות שגרמו לנפילתו, (2) הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתה המלאה של הנתבעת, ו- (3) נראה שהאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר שנקטה בה. על כן יש לקבוע כי על כתפי הנתבעת מוטלת האחריות לנזקיו של התובע, ויש להעביר את נטל הבאת הראיה אליה.

אחריות הצד ג' – התובע סובר כי ניסיונות הטלת האחריות של המהנדס ומנהל האחזקה על הצד ג לא יכולים לעמוד מול אחריותם הברורה כנציגי הנתבעת כלפי התובע. התובע מוסיף כי מן העדויות עלה שהנתבעת לא יידעה עד לרגע הגשת ההודעה לצד ג', את מע"צ בדבר הפגמים המצויים במדרגות. כך העידו הן נציגי הנתבעת והן נציגה של מע"צ.

טענת האשם התורם – התובע סובר כי אין להטיל עליו כל אשם תורם לקרות התאונה, שכן, ראשית, אין לצפות מאדם להימנע ממכשול אשר בו לא יכול היה להבחין אלמלא נעץ עיניו באדמה בשעת הליכה. כן, אין לצפות מאדם ללכת כשעינו נעוצה ברצפה, שאין זו התנהגות סבירה של בני אדם. שנית, מעדות התובע אשר לא נסתרה, עולה כי הוא ירד במדרגות בזהירות וחרף זהירות זו הוא מעד בשברים שהיו פזורים על רחבי המדרגות ונפל. הנתבעת לא הביאה אף שמץ של ראייה המעידה על חוסר זהירותו של התובע ועל כן אין להטיל עליו כל אשם תורם.

נראה כי בנסיבות העניין הוכיח התובע מעל לכל ספק סביר כי הנזק הינו תוצאה ישירה של מעידה ונפילה מהמדרגות השבורות והפציעה משברי הזכוכית שהיו פזורים במקום ועל כן חלה על הנתבעת האחריות לשאת בכל נזקיו.

טענות הנתבעת בסיכומיה:

עדויות התובע ואחותו - הנתבעת מכחישה את אירוע התאונה. לטענתה לא קיימת גרסה עובדתית ברורה ועקבית לגבי איך והיכן נפל התובע. מעדות התובע עלה שהמדרגות היו מלאות שברים ומהמורות, אולם עדותו נסתרה על ידי יותר משלושה עדים שטענו כי אין כל פגם במדרגות מלבד שבר באחת המדרגות. התמונות שהגיש התובע אינן יכולות להוות ראייה לעניין זה, שכן לא ידוע מתי צולמו ועל ידי מי. התובע הציג מספר גרסאות שונות וסותרות לאופן בו נפל. בתחילה הוא טען שלאחר שנפל אחותו קראה להוריו ואחר כך חזר בו ואמר כי היא קראה לאחיו. אחר כך שינה שוב את גרסתו וטען כי אחיו הוא שעזר לו ואימו ואחותו הן שלקחו אותו לקופת חולים. גרסאותיו השונות לא תאמו את הנאמר בתצהיר שהוגש מטעמו. בגרסה אחרת טען שנפל מהמדרגות שהיו מלאות שברים ומהמורות ונחבל משברי זכוכית שהיו פזורים במקום. ואילו, במהלך עדותו הראשית, מסר גרסא לפיה המדרגות היו חלקות ורטובות קצת. הנתבעת סוברת על כן כי קיומו של שבר במדרגות או לכלוך אינו מצביע על היותו הבעיה שהובילה לנפילת התובע. במיוחד לאור העובדה כי התובע עצמו הודה שהוא החליק בשל הרטיבות שהייתה במקום. מכל האמור עולה כי גם אם יוכח על ידי התובע כי אכן נפל במדרגות הרי שמדובר במעידה טבעית שיכולה לקרות לכל אדם וללא כל אשם של הנתבעת. על כן סוברת הנתבעת כי עדותו של התובע הייתה בלתי אמינה ולא משכנעת.

הנתבעת טוענת כי גם עדותה של אחות התובע, לפיה היא ראתה את אחיה נופל אינה הגיונית שכן, היא עמדה בפתח ביתם הנמצא במרחק כ-20 מטר מן המדרגות, בזמן שחשוך וגשום. האחות לא ידעה להסביר מה הייתה השתלשלות העניינים לאחר הנפילה. היא העידה שנגשה לעזור לתובע, ואילו התובע העיד כי אחותו קראה לאימו ולא הזכיר כי ניגשה אליו. בסופו של דבר מסרה האחות גרסה חדשה לפיה אחי התובע, שנכח בבית בעת התאונה, סייע לקחת את התובע לבית החולים. הנתבעת סוברת שהסתירות המהותיות בגרסתה פוגעות באמינות דבריה והמשקל שיש לתת לעדות זו נמוך מאוד.

הנתבעת גם טוענת כי הימנעותו של התובע להביא את אחיו ואימו להעיד, שראו אותו בין בעת נפילה ובין לאחריה, מובילה למסקנה כי הם היו מעידים נגד גרסתו. מעבר לאמור, מוסיפה הנתבעת כי התובע לא פעל להגשת חוות דעת בטיחותית או הנדסית להוכחת טענותיו לעניין תקינות המדרגות. בשל כל אלו לא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו.