אבו גויעד נ' אברמוב ואח'

פסק דין

בפני תביעה שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27/8/2012, בסמוך לצומת ערערה, במסגרתה התנגשו רכבו של התובע, שהיה נהוג על ידי אשתו, ורכבה של הנתבעת מס' 1, שהיה מבוטח באותה עת על ידי הנתבעת מס' 2.

ביום 19/5/2013 התקיים בפני דיון ההוכחות ונשמעו חקירותיהן של אשת התובע, הגב' חכמה אבו ערר, ושל הנתבעת מס' 1 וחברתה, הגב' אדווה טבקה.

לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם, בחקירות העדות שהעידו בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

אשת התובע טענה בעדותה כי נסעה במסלול השמאלי בכיוון נסיעתה, ולפתע הגיע רכב מצידה הימני ופגע ברכבה.

לעומתה, טענה הנתבעת מס' 1, כי אשת התובע אמנם נסעה במסלול השמאלי בכיוון נסיעתה, אך סטתה לפתע, למסלול הימני, ופגעה בשל כך ברכבה של הנתבעת מס' 1.

עסקינן בגרסאות סותרות. הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". קרי, נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע (הוא המוציא מחברו).

יפים לעניין זה הדברים הבאים: "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981).

עדותה של אשת התובע הייתה מהוססת וניכר שאינה בטוחה כלל באופן קרות התאונה.

כך באו לידי ביטוי הדברים בעדותה: "הייתי בצד שמאלי ויצאתי לעקוף מערוער ופתאום בא רכב מצד ימין קיבלתי מכה ולא יודעת איך עצרתי והייתי מבוהלת ." (ההדגשה שלי – י.ב.).

לעומתה העידה הנתבעת מס' 1 עדות מפורטת, קוהרנטית ובוטחת בזו הלשון: " נסעתי בכביש ב"ש דימונה לכוון דימונה היינו 200-150 מטר עד צומת ערעור נסעתי בנתיב ימין - ובנתיב שמאלה היתה תנועה והיו מלא רכבים ושמעתי צפצוף וראיתי מישהי שבאה לכוון שלי ואני מצפצפת לה אם היא לא רואה ואז היתה מכה ונכנסה ברכבי היא היתה בנתיב שמאלה ופנתה אלי לימין הרכב כמעט התהפך ולא יודעת איך איזנתי את הרכב הכל היה בפחד והלם מה שעצר את הרכב זה מכה שנייה ממנה שיצאנו מהרכב היינו בהלם שנינו - שאלתי אותה אם היא בסדר ואמרה שכן שאלתי איך קרה ואמרה שמישהו ציפצף - והיא נלחצה...". (ההדגשה שלי – י.ב.).

לא ניתן להגיע למסקנה כלשהי מן התמונות שצורפו לכתב התביעה, שכן מכות המעיכה הנראות בתמונות יכולות להיגרם מסטייה של כל אחד מהרכבים לעבר משנהו.

לפיכך, התובע לא הצליח להרים את נטל הראיה ולא הוכיח מעשה או מחדל רשלני של הנתבעת מס' 1 עובר לקרות התאונה, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעות את הוצאות המשפט בסך 500 ₪ לכל נתבעת.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.