אבו גוהר נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1. לפני בקשת המבקש להורות על ביטול איסור שימוש ברכב מ.ר.82-182-08 שהוטל על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים.

2.על פי החשד בתאריך 1.04.2014 המשיב מס' 2, שהינו אחיו של המבקש נהג ברכב השייך למבקש בהיותו בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א–1961 (להלן: "הפקודה"), ומבלי שהיתה לו פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת הביטוח.

3.המבקש טען, כי התיר לאחיו לנהוג ברכבו לאחר שווידא כי הוא נוהג "על פי חוק ולפי כל דיני התעבורה" (סעיף 3 לבקשה) וכי הוא "מוודא באופן מתמיד כי המשיב 2 מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף ועפ"י דין וכך עשה במקרה עסקינן, כאשר ראה בעיניו את רישיון הנהיגה של משיב 2 ווידא שהרישיון תקף, בטרם הרשה לו לנהוג ברכב" (סעיף 3 לבקשה). המבקש טען, כי "לא ידע ולא יכל לדעת על קיום פסילת רישיון הנהיגה של המשיב 2, אשר בעצמו טען שלא ידע אודות קיום הפסילה" (סעיף 5 לבקשה), ולכן אין הוא נושא באחריות כלשהי לביצוע העבירה.

4.ב"כ המשיבה, התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה אינה עומדת בתנאי הקבוע בסעיף 57 לפקודה, לפיו המבקש עשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה. אחיו של המבקש נפסל לנהיגה ביום 25.05.2011 (כך כדברי ב"כ המשיבה בדיון בעוד שבפועל גזר הדין ניתן ביום 20.05.2013), למשך 5 חודשים, בגין עבירה של נהיגה בשכרות, כאשר תיק זה אוחד עם תיק של נהיגה במהירות מופרזת. אחיו של המבקש היה אמור להפקיד את רישיונו בבית המשפט עד ליום 30.06.2013, אולם אין בתיק כל אישור הפקדה. זאת ועוד, מאחר ולבקשה לא צורף תצהירו של אחיו של המבקש והאח אף לא התייצב לדיון היום, אי אפשר היה לחוקרו, על טענת המבקש, לפיה ביקש מאחיו להראות לו את רישיון הנהיגה, והלה הציג לפניו רישיון תקף. ברכב שבבעלות המבקש בוצעו עבירות מן החמורות שבפקודת התעבורה, נהיגה בזמן פסילה. המדובר בנסיעה פרועה אשר התבטאה בעקיפות (מזכר מיום 1.04.2014 של רס"ב תחאוחו; דו"ח הפעולה של רס"ב אליהו זאב מאחר ויש יסוד סביר להניח, כי יוגש כתב אישום נגד המבקש, וקיימות ראיות לכאורה ועילת מסוכנות, יש לדחות את הבקשה.

5.ב"כ המבקש חזר על האמור בבקשה, והוסיף, כי אחיו של המבקש הראה למרשו רישיון נהיגה בתוקף, ולכן אין המבקש נושא בכל אחריות, שכן עמד בתנאי המוטל על האדם הסביר.

דיון והכרעה:

6.סעיף 57 ב (ב) לפקודה, מעמיד מספר תנאים שבהתקיימם יש מקום לבטל את הודעת איסור השימוש ברכב:

א. כאשר הרכב נלקח מבעליו בלא ידיעתו או הסכמתו – במקרה דנן, המבקש אישר לאחיו, המשיב מס' 2 להשתמש ברכב. ולכן לא הוכח שהרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

ב.כאשר מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57 א (א). בעניינינו, המבקש העיד, "כי מהעבירה הראשונה אמרתי לו שאני לא נותן לו את הרכב ביום הזה הוא איחר ללכת לעבודה וביקש ממני את הרכב" (ע' 2 ש' 5-6 לפרוטוקול). משכך, לא הוכח שהמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה על ידי אחיו.

בעניין זה, יפים דבריו של כב' השופט אזולאי (בית המשפט המחוזי באר שבע) שם נדרש בית המשפט לשאלה מהם האמצעים הנדרשים לצורך מניעת ביצוע העבירה:

"לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, נראה לי שיש לדחות את הערר. יש לדחות את טענת העורר, כי הרף הרלוונטי של האמצעים שעל בעל הרכב לנקוט לפי סעיף 57ב(ב)(2) לפקודה כדי למנוע את העבירה הוא "אמצעים סבירים", מאחר שבחוק נקבע כי על בעל הרכב לעשות "כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה", ולא "אמצעים סבירים"...בכל מקרה ועל בית המשפט להשתכנע מטענות המבקש שעשה כל שביכולתו כדי למנוע מהנהג לעבור את העבירה (ב"ש 408/06 סוסו בשארה נ' מ"י, [פורסם בנבו] תק-של 2006(3) 1601), וזאת כבכל עניין עובדתי הדורש הוכחה, דבר שממילא אינו מתקיים בענייננו, שכן חסרה התשתית הראייתית הבסיסית כאמור, שעל פיה יוכל בית משפט זה להשתכנע ולקבל את טענת העורר".

וכפי שנקבע בב"ש (ת"א) 9593/09 שלמה השכרת רכב נגד מדינת ישראל (פורסם באתר נבו): "תכליתו של סעיף 57ב היא להטיל את הנטל על בעל הרכב, למען יבדוק בקפידה מבעוד מועד למי הוא מוסר את הרכב לצרכי שימוש בו, ואם המשתמש יבצע עבירה, הוא לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו אלא יינזק. לפיכך, בעל רכב ישקול היטב בטרם ימסור את רכבו לשימושו של מאן דהוא."

המבקש ידע כי אחיו נתפס נוהג בשכרות וכעולה מעדותו, לא נהג לתת לו את רכבו, אלא שביום הנדון, אחיו איחר לעבודה, וביקש ממנו את הרכב ולטענתו "יש לו רישיון הוא הראה לי" (ע' 2 ש' 5-7 לפרוטוקול). עוד העיד "הוא ישב בכלא 15 חודשים. במה אני אשם הוא בעצמו יודע שאין לו רישיון" (ע' 2 ש' 20-21 לפרוטוקול). לאור זאת, סבורני כי המבקש היה צריך לנקוט בזהירות יתרה ולהימנע מלמסור לאחיו את הרכב, אלא רק לאחר שבדק ובירר כי ברשותו רישיון נהיגה תקף.

המבקש לא זימן את אחיו לדיון ולא הוגש מטעמו של האח תצהיר התומך בעובדות הנטענות על ידי המבקש בתצהירו. העובדה שהמבקש לא הביא את אחיו להעיד, "מקשה לקבוע את אמיתותה של גירסת המבקש", לפיה ביקש מאחיו לראות רישיון נהיגה תקף, בטרם מסר לו את מפתחות הרכב (ראה לעניין זה- רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 16.10.2012).

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, לא השתכנעתי בקיום אחד הטעמים המנויים בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה או בקיום נסיבה אחרת שיש בה כדי להצדיק היעתרות לבקשה.

7.לפיכך, הנני דוחה את בקשת המבקש ומותיר את צו איסור השימוש על כנו.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותשיב למשיבה את תיק החקירה.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.