פסק דין חלקי
בפני שתי בקשות לדחיית התובענה על הסף, האחת מטעם הנתבעת 2 והשנייה מטעם הנתבעת 3, מחמת התיישנות.
רקע ועובדות
התובע, יליד 1958, הגיש תביעה זו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו ביום 23/6/03, עת עבד בשירות נתבעת 1 ומטעמה בעבודות בניין. מעובדות כתב התביעה המתוקן עולה כי במהלך ביצוע עבודה לבניית אולם ספורט עבור הנתבעת 2 , עמד התובע על פיגום בגובה כ 3-4 מ' ,עת לפתע התמוטט הפיגום והתובע נפל. כתוצאה מכך נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר נגרם לו שבר מרוסק בקרסול רגל שמאל (להלן: "התאונה").
התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת מטעמו ערוכה על ידי ד"ר אהוד ראט, אורתופד, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 20% בגין קשיון נוח של הקרסול, 20% בגין הגבלת התנועה הסובטלרית ו-5% בגין קיצור הגפה מעל 2 ס"מ. סה"כ 39% נכות משוקללת.
כתב התביעה בתובענה דנן הוגש מלכתחילה כנגד הנתבעת 1 בלבד, ביום 6/10/11, עת כתב תביעה מתוקן, בו נוספו הנתבעות 2 ו-3 , הוגש ביום 7/5/13 ( הבקשה להגשת כתב תביעה מתוקן , מיום 25.04.13 ).
אך לאחר הגשת כתב התביעה בתובענה דנן, הודיעה הנתבעת 1 כי כבר ביום 4/9/06 הוגשה ע"י התובע תובענה בגין אותה תאונה בפני בית המשפט השלום בבאר שבע , במסגרת ת"א (שלום באר שבע) 6407/06 ( להלן: "התובענה הראשונה" ) , אשר בסופו של יום נמחקה מחוסר מעש כפי שיפורט להלן.
בשל חשיבות ההליכים אשר קוימו במסגרת התובענה הראשונה ומועדם לרבות החלטות בית המשפט , לעניין הכרעה בבקשת הדחיה על הסף מטעם הנתבעות 2 ו-3, אפרטם כדלהלן:
כאמור, מועד הגשת התובענה הראשונה, כנגד הנתבעת 1 תחילה , הינו ביום 04.09.06 .
מטעם התובע הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בתובענה הראשונה, לצירוף הנתבעות 2 ו-3 דכאן, כבר ביום 26.08.09 , דהיינו בתום 6 שנים וחודשיים ממועד התאונה.
קודם לכך, ביום 23.06.08, נערכה ישיבת קדם משפט בתובענה הראשונה אשר לאמור בה נודעת חשיבות לנשוא הבקשות דכאן. מעיון בפרוטוקול הדיון האמור, עולה כי ב"כ הנתבעת 1 ציין כי ישנה הכחשה מוחלטת הן לדבר העסקת התובע ע"י הנתבעת 1 והן לעצם ארוע התאונה שכן לדבריו, לאחר חקירה מטעם הנתבעת 1 לא נמצאו ראיות לקרות התאונה ולהעסקת התובע באתר הבניה הנטען. בנוסף העלה ב"כ הנתבעת טענה בדבר צורך בהבטחת הוצאותיה בהינתן כי התובע הינו תושב השטחים .
באותו דיון ציין ב"כ התובע בפני בית המשפט כי מדובר "בעובד" וזאת על פי רישומי לשכת התעסוקה והאישור שהונפק על שם הנתבעת ( ככל הנראה אישור העבודה- א.ז.) ועל פי הפרטים אשר נתקבלו מרשות התעסוקה.
ב"כ התובע הוסיף וטען בקדם המשפט כי עבודת הבניה בוצעה על פי מיכרז בו זכתה הנתבעת במועצה המקומית "תל שבע" ( היא הנתבעת 2 דכאן) , על פי הסכם התקשרות של המועצה עם הנתבעת 1 לבניית המבנה נשוא התובענה בו ארעה התאונה , הוא המתנ"ס של מ.מ. תל שבע. עוד ציין כי טענת הנתבעת 1 כי התובע אינו מועסק על ידה אינה מבוססת שכן עסקינן בעובד אשר ביצע עבודה עבור הנתבעת, כטענתו, על פי הסכם התקשרות בין הצדדים.
בהמשך טען ב"כ התובע כי לעניין הטענה כי העבודה הועברה לידי קבלן משנה :
" שתציג לי חברתי את שם הקבלן ואני אתבע אותו" ובהמשך עתר בפני בית המשפט להורות על גילוי מסמכים לרבות גילוי ספציפי לעניין חוזה הנתבעת 1 עם מ.מ. תל שבע לעניין בניית המתנ"ס באתר בו ארעה התאונה נשוא התובענה.
בתום דיון קדם המשפט קבע בית המשפט בהחלטתו (כב' השופט י. פרסקי, כתוארו דאז) כי יש מקום לפצל את הדיון, נקבעו מועדי הוכחות בשאלת החבות תחילה וכן הורה בית המשפט לשירות התעסוקה ליתן תעודת עובד ציבור בדבר זהות מעסיקו של התובע במועד התאונה וכן הורה לנתבעת להעביר לידי ב"כ התובע את ההסכם לבניית המתנ"ס אשר נחתם בין הצדדים.
בהמשך הוגשה ע"י התובע בקשה לתיקון כתב התביעה ביום 26.08.09 לפיה נתבקש לצרף את הנתבעות 2 ו-3 דכאן לתובענה הראשונה ובמקביל הוגשה ע"י הנתבעת בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. לאחר שניתנה הזדמנות לתגובת התובע, ניתנה ביום 19.10.10 החלטת בית המשפט לפיה על התובע להפקיד עירבון בסך- 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת 1 , בתוך 45 יום. בנסיבות האמורות לא ניתנה באותה עת החלטת בית המשפט בבקשת התובע לתיקון כתב התביעה.
ביום 30.11.10 ניתנה החלטת בית המשפט ממנה עולה כי ביום 03.11.10 הוגש כתב תביעה מתוקן בתובענה הראשונה, ללא נטילת רשות מעם בית המשפט ולפיכך הורה בית המשפט על מחיקת כתב התביעה המתוקן . במסגרת אותה החלטה הוארך המועד להפקדת העירבון הכספי ע"י התובע, עד ליום 09.01.11 , תוך קביעה כי ככל שלא יופקד העירבון תימחק התובענה ללא התראה נוספת. עוד נקבע כי ככל שתתבצע ההפקדה במועד שנקבע, רשאי ב"כ התובע להגיש בתוך 20 יום בקשה חוזרת להגשת כתב תביעה מתוקן.
ביום 10.01.11 דחה בית המשפט את בקשת ב"כ התובע , אשר הוגשה באותו יום, לעיכוב ביצוע ההחלטה דלעיל מיום 30.11.10 , לצורך הגשת בקשת רשות ערעור, ולהארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בנוסף ובהינתן כי במועד האמור לא הופקד העירבון, הורה בית המשפט על מחיקת התובענה הראשונה.