אבו גאנם נ' הרשקוביץ

פסק דין

לפני תביעה כספית שראשיתה בבקשה לביצוע שיק בלשכת ההוצאה לפועל. בהסכמת הצדדים שניתנה לאחר דיון בהתנגדות, הוסמך בית המשפט להכריע בתובענה על דרך הפשרה.

התובע, שעיסוקו בניכיון שקים, הגיש שיק בחתימת הנתבע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע הגיש התנגדות הנתמכת בתצהירו ובתצהירו של אביו. על פי האמור בתצהירים אלה, השיק נשוא ההתנגדות לא כובד על ידי הבנק הנמשך אולם לאחר שנודע הדבר, פגש אביו של הנתבע את התובע ושילם לו את סכום השיק במזומן. זולת הטענה לפירעון השיק במזומן לא הובאו כל סימוכין לטענה זו ואביו של הנתבע טען כי בשל חלוף הזמן הרב ממועד הפגישה עם התובע והסכום הנמוך יחסית של השיק הוא התקשה באיתור פרטים רלוונטיים נוספים.

במועד שמיעת ההתנגדות סיכמו הצדדים, לאחר שמיעת עדויות הנתבע ואביו כי בית המשפט יוסמך להכריע בתובענה על דרך הפשרה וזאת לאחר שמיעתו של התובע. התובע העיד כי הוא פרט את שיק מסוים עבור אביו של הנתבע. לאחר שהשיק לא כובד על ידי הבנק נפגשו התובע ואביו של הנתבע ובמסגרת פגישה זו ניתנה חלף השיק הנ"ל שני שקים שאחד מהם כובד על ידי הבנק ואילו השיק האחר הוא השיק נשוא הדיון. לאחר שגם השיק נשוא הדיון חזר טוען התובע כי ביקש לקבל את כספו מאביו של הנתבע אך זה דחה אותו בלך ושוב. לשאלה מדוע המתין התובע זמן כה רב עד שהגיש את השיק לביצוע השיב התובע כי הוא ידע כי אין הוא מאבד מערך השיק שכן על השיק מתווספים הפרשי הצמדה וריבית.

לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, שמעתי את עדות הצדדים והתרשמתי מעדותם, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ועד לפירעון המלא בפועל. בנסיבות העניין ונוכח אופי ההכרעה אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.