אבו גאנם(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

בפני עתירה לשלב את העותר בסבב חופשות.

העותר מרצה מאסר של 5 שנים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה, נשיאת נשק ופציעה בנסיבות מחמירות. מרצה מאסרו החל מיום 9.8.08 תום תקופת מאסר 8.8.2013.

העותר טוען כי סיים לרצות רבע מתקופת מאסרו, הוא אסיר חיובי ולא נרשמו לחובתו דוחות משמעת. נטען כי העותר פנה למשיב ועד להגשת העתירה טרם התקבל מענה סופי בעניינו.

בכתב התשובה נטען כי העותר מסווג כאסיר אלמ"ב והתנגדות המשיב לשלב את העותר בסבב חופשות נסמכת על חוות דעת אלמ"ב מיום 13.6.10 אשר אינה ממליצה לשלב את העותר בסבב חופשות.

כעולה מחוות הדעת, העותר מודה מילולית בביצוע העבירות. בתחילה הפחית מחלקו והשליך האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים, לוקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו, אינו תופס עצמו כאדם אלים ושולל צורך טיפולי.

בדיון ראשון בעתירה (ביום 22.6.10) טען ב"כ העותר כי חוות דעת אלמ"ב אינה מתיישבת עם נתוני האסיר והאמור בה לגבי אי לקיחת אחריות אינו עולה בקנה אחד עם הודאתו במיוחס לו. מתחילת מאסרו לא נרשמה לחובתו כל הערת משמעת והוא השתתף בלמעלה מ-10 קורסים שונים. עוד נטען כי האמור בחוות לפיו לא ניתן להגיע לסולחה עם המתלונן איננה רלוונטית בנסיבות המקרה, מאחר והמתלונן שוהה מחוץ לגבולות ישראל ולא ניתן לעשות סולחה. עוד נטען כי בניגוד למסקנות חוות הדעת כי האסיר מסוכן העותר משולב בעבודה באפסנאות (ויש לו נגישות לכלים שונים) ומכאן ששירות בתי הסוהר אינו רואה בו אדם מסוכן.

לטענת ב"כ המשיב יש בכוונת השירות לשלבו בקורס יעודי לעבריני אלמ"ב על פי המלצת הגורמים המטפלים וכל עוד לא השתלב העותר בקורס מסוג זה נשקפת ממנו מסוכנות לציבור.

הדיון נדחה ל- 14.9.10 (על מנת שיוגש לבית המשפט דו"ח העו"ס).

בדיון הוצגו בפני בית המשפט המסמכים הרלוונטיים וב"כ המשיב הביאה לידיעת בית המשפט כי העותר שולב באגף שיקומי ועתיד להתחיל קורס למניעת אלימות במשפחה. משכך, ביקש ב"כ העותר לדחות את הדיון על מנת לבחון השתלבותו של העותר בטיפול.

בדיון ביום 14.12.10 הודיעה ב"כ המשיב כי העותר נמצא בראשיתו של הליך טיפולי יעודי באלימות, עניינו נבחן מעת לעת ובאמצע חודש ינואר עתיד העותר לסיים את השלב הראשון של הקורס ואם העו"ס תתרשם שהגיעה העת לשלבו בסבב חופשות, היא תפנה לועדת אלמ"ב ותבקש התכנסותה.

בישיבה זו, הביא ב"כ העותר לידיעת בית המשפט כי בדיון שהתקיים ב- 4.11.10 בבית המשפט המחוזי מרכז בפני סגן הנשיא כב' השופט טל התיר בית המשפט יציאתו של העותר לחופשה קצרה מיוחדת, לחתונת אחותו. לפיכך טען כי משלא נמצא צידוק לאסור יציאתו של העותר לחופשה מיוחדת (בניגוד לחוות דעת אלמ"ב מיום 11.10.10) מן הטעם שהמתלונן אינו נמצא בקרבת מקום יש להתיר גם שילובו בסבב חופשות.

על מנת לעיין במסמכים הרלוונטים דחיתי את מתן ההחלטה.

ביום 15.12.10 הגישה ב"כ המשיב "בקשה להוספת טיעון" וביקשה להעביר לעיונו של בית המשפט מידע של משטרת ישראל (שלא היה בידיה בישיבה ביום 14.12.10) ממנו עולה כי לא מדובר בסכסוך נקודתי בין העותר לקורבן (השוהה בחו"ל) אלא בסכסוך דמים שהתפתח בין שני פלגים של משפחת העותר על רקע רצח אחותו של המתלונן. סכסוך שגבה קורבנות נוספים ומכאן הצורך בהליך הטיפולי בו מצוי העותר שבסופו תשקול ועדת אלמ"ב מחדש יציאתו של העותר לחופשה.

לאחר שנתקבלה הסכמת ב"כ העותר הועבר המידע לעיוני.

עיון במידע (הגם שאיננו מהעת האחרונה) מלמד כי לא מדובר בסכסוך נקודתי בין המתלונן לעותר, כטענת ב"כ העותר אלא בסכסוך מורכב בתוך משפחת אבו גאנם שגבה עד היום שני קורבנות בנפש ופצועים נוספים. העותר משולב בעת הזאת בהליך טיפולי, נמצא בשלב ראשוני ולדעת הגורמים המטפלים מטרתו של הליך טיפולי זה להפחית מסוכנותו של העותר וההתקדמות בהליך זה היא אינדיבידואלית ותלויה במידת ההפנמה של כל אסיר.

המידע המשטרתי החסוי שהוצג לי לאחר הישיבה האחרונה לא הוצג בפני כב' השופט טל.

אני סבורה כי די במידע זה כדי להצדיק בעת הזאת אי שילובו של העותר בסבב חופשות, בטרם ההליך הטיפולי, למרות התנהגותו החיובית בכלא. המידע איננו עוסק בסכסוך בתוך הכלא אלא מחוץ לכלא ומכאן הרלוונטיות שלו לעניין החופשות.

משכך, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת הרשות והיא החלטה סבירה.

עם זאת אני מוצאת לציין כי אם התקדמותו של העותר בהליך הטיפולי תהיה כזאת שתצדיק דיון מחודש בעניינו לעניין שילובו לסבב חופשות, יובא עניינו מחדש בפני ועדת אלמ"ב עוד בטרם סיום ההליך הטיפולי.