בע"א
בית משפט השלום באר שבע
|
24091-04-10
29/04/2010
|
בפני השופט:
איתי ברסלר-גונן
|
- נגד - |
התובע:
יוסף אבו גאמע באמצעות ב"כ עוה"ד סאמר אבו גאמע וטבאגא חסאן
|
הנתבע:
מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז דרום ע"י ב"כ עו"ד שגב פלץ
|
|
החלטה
עניינו של הליך זה בבקשה שהגיש המבקש, תושב רהט, בשמו ובשם תושבים נוספים, לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה של מחוז דרום, ביום 18.4.10, כנגד מסגד אשר נבנה מספר ימים קודם לכן במגרש מס' 5013 בגוש 100226 בעיר רהט [להלן בהתאמה: "צו ההריסה", "המסגד" וה- "מקרקעין"].
בטרם אדון בצו ההריסה המנהלי עצמו, מצאתי לנכון לעמוד על ההליכים והאירועים שקדמו להוצאתו, כאמור – על ידי יו"ר הועדה המחוזית דווקא:
ביום 24.3.2010 ביקר מפקח מטעם הועדה המחוזית לתכנון ולבניה דרום, מר רם עמנואל [להלן: "המפקח המחוזי"] במקרקעין, ומצא כי יצקו במקרקעין רצפת בטון בשטח של כ- 350 מ"ר.
עוד באותו יום, נתן יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, שהינו גם ראש עיריית רהט [להלן: "ראש העירייה"] צו הריסה מנהלי לאותה רצפת בטון במקרקעין. בצו הריסה מנהלי זה ציווה ראש העירייה על הריסת רצפת הבטון בגודל של כ- 300 מ"ר [להלן: "הצו הראשון"].
אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד 24.3.2010 היתה במקרקעין רק רצפת הבטון ולא מעבר לכך.
ביום 25.3.10 פנה המבקש לבית המשפט וביקש לבטל את הצו הראשון. בו ביום החליט כב' הנשיא (בפועל) השופט אסולין לעכב את ביצוע הצו והורה להביא את הבקשה לדיון בפניי. הדיון בצו הראשון נקבע ליום 19.4.10 [בע"א 45544-03-10].
ואולם, ביום 18.4.10 פנה היועץ המשפטי של עיריית רהט לבית משפט זה, במסגרת ההליך הראשון, והודיע כי העירייה חוזרת בה מהצו הראשון וכי בהתייעצות עם פרקליטות המדינה והועדה המחוזית הוחלט לבטל את הצו, כפי שהוא במתכונתו הנוכחית. עוד הודיע היועץ המשפטי לעיריית רהט כי בינתיים הוקם על המקרקעין מסגד גדול מימדים המשמש את המבקשים ותושבים אחרים. להודעה זו צורף מכתב, נושא תאריך 12.4.10, מאת התובע בועדה המחוזית, אשר מוען ליו"ר הועדה המקומית ולתובע המקומי, וממנו עולה כי בעקבות הודעת התובע המקומי על קושי בטיפולה של הועדה המקומית, הוחלט על העברת הטיפול למדינת ישראל ולמעשה – לועדה המחוזית, וכי יו"ר הועדה המחוזית שוקל להוציא צו הריסה מנהלי חדש, בעניין הבניה כולה במצבה הנוכחי.
לאור הודעה זו הוריתי על סגירת התיק נשוא הצו הראשון.
לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי ביום 7.4.10 ביקר המפקח המחוזי במקרקעין וכי במועד זה היה המסגד בנוי לגמרי.
ביום 8.4.10 ניתן צו סילוק יד ופינוי ממקרקעי ציבור ביחס למקרקעין הרלוונטים.
ביום 18.4.10 הוצא, כאמור, צו ההריסה המנהלי, נשוא תיק זה. צו הריסה זה הוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית, מתוקף סמכותו לפי סעיף 238א(ב1)(1)(3) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"].
ביום 19.4.10 פנו המבקשים לבית המשפט לביטול צו ההריסה המנהלי, ואף צו זה עוכב על ידי השופט התורן שהורה להעביר את הדיון לפניי. ואכן, ביום 22.4.10 התקיים הדיון בפניי, לא לפני שהמשיבה הגישה תגובתה לבקשה.
טענות הצדדים בבקשה דנן
טענות המבקש:
המבקש העלה מספר טענות וביניהן:
חוסר סמכות יו"ר הועדה המחוזית להוציא את צו ההריסה המנהלי, וזאת בשל שלא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 238א(ב1)(1)(3) לחוק;
חוסר ניקיון כפיים, הגינות או תום לב ו/או אפלייה – כשהטענה היא ששאר המסגדים שנבנו ברהט ללא היתר, לא נהרסו ובוודאי שלא על ידי התערבות הועדה המחוזית שנכנסה לנעלי הועדה המקומית;
הריסת המסגד תסכן את ציבור המתפללים ותגרום לסערה גדולה ברהט, וזאת בין היתר גם בשים לב לכך שהמסגד הוקם במקום שהיה בעבר נקודה למכירת סמים.
הריסת המסגד אינה דרושה לשם מניעת עובדה מוגמרת;