אבו בכר נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 3.3.11 ע"י כב' השופט ש. בנג'ו בתיק תת"ע 659-08-10 וכן על החלטתו מיום 1.5.11 לדחות את הבקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר.

המערער הובא לדין בגין כך שביום 20.5.09 נהג בשד' ההסתדרות בחיפה, לכוון עכו ובהגיעו לצומת בתי הזיקוק ללא תשומת לב למתרחש בכביש ומתוך רשלנות לא שמר על רווח מתאים שיאפשר לו עצירה בטוחה, בלם באיחור והתנגש בחלק האחורי של הרכב שלפניו. כתוצאה מהתאונה נפגעו כלי הרכב ונזקקו כ- 6 אנשים לטיפול רפואי.

המשיבה ייחסה למערער את העבירות של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף בניגוד לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, (להלן – "התקנות"), אי שמירת רווח עבירה על תקנה 49 (א) לתקנות ונהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, ביחד עם סעיף 38 (2) לאותה הפקודה.

המערער זומן לדיון ליום 3.3.11, אך לא התייצב וע"כ נידון לעונשים הבאים:

פסילה בפועל של 4 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים ולמשך 3 שנים ו-1,500 ₪ קנס.

המערער ביקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדר ובית משפט לתעבורה דחה את הבקשה.

הערעור מופנה כנגד פסק הדין וכנגד ההחלטה הדוחה את הבקשה לבטול פסק הדין.

ב"כ המערער טען כי אישור המסירה נשלח פעמיים ולא נדרש על כן אין הסבר מדוע ההזמנה לא נמסרה למערער. המדובר במי שעובד בקק"ל כקצין בטחון שבדרך כלל דברי הדואר מגיעים אליו, אך במקרה זה לא ברור מדוע ההזמנות לא הגיעו לידיו.

המדובר בתאונת שרשרת שיש בה כדי להצביע על רשלנות של נהגים אחרים ולכן קיים חשש לעוות דין.

עוד טען ב"כ המערער כי הרשיון דרוש למערער הואיל ועבודתו כרוכה בנהיגה לכל אורך ורחב המדינה. לחילופין ביקש לסייג את עונש הפסילה לרכב המשמש אותו לעבודתו. הוצהר כי הרשיון הופקד ביום 10.4.11.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה לסיוג עונש הפסילה. אישור המסירה לא נדרש ועל כן אין בפיו של המערער כל טענה המצדיקה היעדרותו מהדיון.

כמו כן, אין כל חשש לעוות דין.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, בהחלטתו ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון, עקב זאת שלא דרש את הזימון וע"כ הורשע כדין .

בחנתי את טענות המערער ולא מצאתי כי קיימת עילה אחת משתי העילות שמצדיקות ביטול פסק דין שניתן בהעדר. כאמור סע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, קבע שתי עילות חלופיות: העילה הראשונה – מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה – להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין

אין בפיו של המערער כל הצדק סביר להעדרותו מהדיון ולא מצאתי נימוקים שיש בהם כדי לבסס את החשש לעוות דין.

לענין ביטול פסק דין בהעדר ראו : רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09); רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03); רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03); רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

הוא הדין לגבי הערעור ביחס לעונש.

העבירות בהן הורשע המערער אינן קלות וכי העונש שהוטל לצידן אינו חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים - ראו לעניין זה, ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10); ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.4.09) והפסיקה שהובאה שם וראו גם פסק הדין שניתן בעפ"ת 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06).