אבו בדר ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בתאריך 17.7.11, בסביבות השעה 11:30 בכיכר שבכניסה הצפונית לבאקה אל גרבייה, אירעה תאונת דרכים בין רכב שבבעלות תובעת 1 ואשר בו נהגה באותה עת תובעת 2, לבין רכב אחר השייך לנתבעת 2 ואשר בו נהג נתבע 3.

2.לטענת תובעת 2, בהיותה בתוך הכיכר, נכנס אליה נתבע 3 במהירות ופגע עם רכבו ברכבה. לכן תובעות היא ותובעת 1, את נזקיהן ממנו וכן מנתבע 2 בעל הרכב ומנתבעת 1, המבטחת את הרכב בו נהג נתבע 2 בעת התאונה.

3.נתבע 3 טוען מצדו כי דווקא תובעת 2 היא זו שהתפרצה אל תוך הכיכר אחרי שהוא נכנס אליה, ואז פגעה בו.

4.בתגובה לתביעת התובעות נגדם, הגישו הנתבעים גם תביעה שכנגד.

5. בעדויותיהם בבית המשפט, תיארו הצדדים את האופן בו התרחשה התאונה באמצעות

תצלומים ממקום האירוע. תובעת 2 טענה כי בטרם נכנסה אל הכיכר היא עצרה לפני מעבר חציה המסומן על הכביש בכיוון נסיעתה (ר ' ת/1), ואז, כשכבר היתה בתוך הכיכר, הגיע נתבע 3 משמאלה במהירות, מבלי שהיא הבחינה בו קודם לכן ופגע, תוך הסטת רכבו שמאלה, בדלת הקדמית שמאלית של רכבה (ר' הנזק בתצלומים ת/2). לטענתה, אילולא הסיט רכבו שמאלה בטרם הפגיעה, היה נתבע 3 פוגע בצד האחורי של רכבה, שכן בשלב זה היא כבר היתה עם כל הרכב בתוך הכיכר.

עוד סיפרה תובעת 2 בעדותה, כי נתבע 3 אמר לה שהוא מיהר לבדיקה של בנו.

6.נתבע 3, הטוען כאמור שתובעת 2 היא זו שהתפרצה אל הכיכר אחריו, חזר על גרסה זו גם בעדותו בבית המשפט והוסיף כי בשלב שבו הוא נכנס אל הכיכר, ראה את תובעת 2 עומדת בכניסה אליה, לפני מעבר החציה וכי היה לה שדה ראיה מספיק טוב כדי להבחין בו. את סטייתו שמאלה עובר לפגיעה הסביר בנסיונו למנוע את התאונה, כשהבחין בהתפרצותה אל הכיכר.

לשאלות נציגת חברת "כלל" אשר בהיותה המבטחת את רכב התובעות הצטרפה לתביעה שכנגד כנתבעת נוספת, השיב נתבע 3 כי לרכבו כמעט ולא נגרם נזק, אלא בטמבון בלבד (ר' תצלומים – נ/1) וכי הוא לא תיקן את הנזק אלא מכר את הרכב והוריד ממחירו את סכום גובה הנזק לפי חוו"ד שמאי, אותה צרף לתביעה שכנגד.

עוד, אישר נתבע 3 כי יתכן ואכן מיהר באותו יום לבדיקה של בנו, אך הוסיף שעליו לבדוק זאת עם אשתו.

7.את העובדה שבתיק חברת הביטוח מצויים שני טפסי הודעות לגבי התאונה, משני מועדים שונים, הסבירה תובעת 2 בכך שבתחילה היא מסרה את הטיפול בתביעה לעורך דין אחד ומשזה לא טיפל בה לשביעות רצונה, היא פנתה אל עורך דין אחר.

8.לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מדבריהם, עיינתי בתצלומים ממקום התאונה ובתצלומי הנזקים לשני כלי הרכב ובחוות דעת השמאים המצורפות לכתבי התביעות בתיק זה, הגעתי למסקנה כי מדובר בתאונה שארעה באשמת נתבע 3, ואלה נימוקי:

התובעות הגישו תביעתן לבית המשפט ביום 10.6.12, כשחוות דעת השמאי שבדק את רכבן מלמדת על כך שהרכב נבדק על ידו כ- 3 שבועות לאחר התאונה, ביום 8.8.11.

תצלומי הנזקים וחוות דעת השמאים לגבי שני כלי הרכב, מתיישבים טוב יותר עם התיאור שמסרה תובעת 2 אודות האופן בו התרחשה התאונה.

עדותה של תובעת 2 היתה עקבית ומהימנה בעיני, בעיקר לנוכח העובדה שאף נתבע 3 אישר בעדותו כי ראה אותה עוצרת לפני מעבר החציה, ומשכך, לא היתה לה סיבה שלא להבחין בו, אלא אם הוא נכנס אל הכיכר במהירות לאחר שהיא כבר היתה בתוכה, ולכן לא הספיקה להבחין בו בטרם הפגיעה – כפי שהיא אמרה בהגינותה. זאת, בעוד נתבע 3 גם מאשר את האפשרות שהוא מיהר באותו יום, כפי שהיא טוענת שאמר לה.

ובנוסף לכל אלה - רכב הנתבעים נבדק, ככל הנראה, רק כשנה לאחר התאונה ובעקבות הגשת התביעה נגדם (שכן חוו"ד השמאי מטעמו נושאת את התאריך 4.7.12) והם לא הציגו ראיה כלשהי לתמיכת הטענה בדבר קיזוז שווי הנזק מסכום מכירתו – אם אכן נמכר וכשמועד מכירתו גם הוא לא ידוע.

9.במצב דברים זה, הנני מקבלת את תביעת התובעות ומחייבת את הנתבעים, כולם ביחד ולחוד, לשלם להן את סכום הנזקים שהוכח בראיות – דהיינו – שכ"ט השמאי בסך 550 ₪ והנזק לרכב בסך 5,104 ₪ , בסה"כ 5,654 ₪ בתוספת 400 ₪ הוצאות.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות.