פסק דין
א.המבקש-התובע הגיש תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית, כשהקבוצה בשמה ביקש לנהל את התובענה הייצוגית היא – כלל הנישומים בתחום השיפוט של מועצה אזורית מנשה, ששילמו ארנונה בתקופה שתחילתה שנתיים קודם למועד הגשת הבקשה וסיומה ביום אישורה של הבקשה, לפי תעריפים שלא עודכנו בהתאם למדדים שליליים.
ב.המשיבה הגישה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, בה ציינה שבמסגרת הסדרי תשלומים שנעשו עם תושבים שבחרו לשלם את תשלומי הארנונה ב-6 תשלומים, היא הפחיתה מדד שלילי, אך למעט התשלום הראשון אשר בו לא התחשבה המשיבה במדד שלילי.
ג.לשיטת המשיבה, התשלום הראשון מבוצע לאחר אישור צו הארנונה וכניסתו לתוקף ביום 1.1.13. צו הארנונה קבע תעריף מינימלי וממנו, כך לדעת המשיבה, אין לרדת. מה גם, שהתחשבות במדד שלילי בתשלום הראשון יוצרת, לטעמה של המשיבה, מצב מעוות, לפיו תושב הבוחר לשלם את מלוא סכום הארנונה בתחילת השנה ישלם יותר מאשר תושב הבוחר לשלם את הארנונה במסגרת הסדר תשלומים.
ד.חרף כל האמור לעיל, החליטה המשיבה לחדול מאי-הצמדת המדד השלילי לתשלום הראשון. לפיכך מודיעה המשיבה על חדילה מאי-הצמדת המדד לתשלום הראשון במסגרת הסדר התשלומים. להודעת החדילה מצורף תצהיר מנהל מחלקת הגבייה מר גיל גוטמן.
ה.בעוד שבכתב התביעה העריך המבקש את סכום התביעה הייצוגית ב-300,000 ₪ (לפי הערכה), מציינת המשיבה שהיקף הגבייה בגין מדד שלילי שהיא גבתה בתשלום הראשון בינואר 2013 (בגין אי-הצמדה למדד נובמבר 2012), הינו: 14,075 ₪, כמוסבר גם בתצהירו של מנהל מחלקת הגבייה מר גיל גוטמן.
ו.ב"כ המבקש עותר לפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד בטענה שהמשיבה נהנתה מגביה שלא כדין שנים ארוכות, ואלמלא הליך זה לא היתה מושגת התועלת הציבורית הנדרשת. לטענתו, רק בזכות הליך זה של המבקש חדלה המשיבה מגביית היתר בשל אי-עדכון המדד השלילי.
לכן, לטענת ב"כ המבקש, לצורך קביעת סכום הגמול ושכר הטרחה אין חשיבות לסכומי הגביה.
ב"כ המבקש מוסיף וטוען, כי טרח רבות לבדיקת הנתונים ורק לאחר בחינה מדוקדקת ועריכת חישובים על-ידי רואה החשבון מר מחמוד מג'דוב הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
ז.ב"כ המבקש עותר לפסיקת גמול לתובע הייצוגי וכן שכר טרחת עו"ד שיהא בהם כדי לשמש תמריץ כלכלי להגשת תביעות ייצוגיות נגד הרשויות המנהליות, להרתעת הרשות הציבורית וככלי לשמירת שלטון החוק, תוך הבאה בחשבון של סיכון, הוצאות, והשקעת מאמצים בגיבוש הבקשה והתובענה, מה גם שחברי הקבוצה הפיקו תועלת רבה מן האפקט החינוכי וההרתעתי של הבקשה והתובענה, שכן המשיבה חדלה מגביית יתר מתושביה.
ב"כ המבקש עותר כי ייפסק גמול למבקש בסך 40,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 125,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ח.המשיבה סבורה, שאין מקום לפסוק גמול לתובע, ולא שכר טרחת עו"ד לבא כוחו, הואיל והמבקש לא הביא תועלת ממשית לקבוצה וראה את טובתו האישית למול טובת הקבוצה. לטענת המשיבה, לא הושקעו תשומות כלשהן, או מאמצים בהגשת הבקשה, והמבקש לא נטל עליו סיכון כלשהו.
המשיבה הודיעה על חדילה וחסכה מזמנו של בית המשפט.
לטענת המשיבה, למבקש גם לא היתה עילת תביעה אישית והינו "סרבן תשלומים", מה גם שלא בוצעה פנייה מוקדמת שעשויה היתה להביא תועלת.
שיקול נוסף שמעלה המשיבה הוא השיקול של שמירה על הקופה הציבורית.
ט.עוד מפנה המשיבה להחלטה מיום 25.11.2013, בה נקבע שיש לפסוק הוצאות לזכות המשיבה בגין בקשה לסילוק על הסף שהגישה המשיבה מחמת פגמים שנפלו בהגשת בקשת האישור.
י.המשיבה מדגישה, שלא תצמח תועלת לחברי הקבוצה, הואיל ועתה משתצמיד המשיבה את תשלומי הארנונה לתשלום הראשון, מבחינה סטטיסטית ישלמו התושבים הבוחרים בהסדר תשלומים, במרבית המקרים, תשלום גבוה יותר, שכן סטטיסטית מדד המחירים לצרכן הינו במרבית המקרים מדד חיובי, ובגין כך במרבית התשלומים משלם התושב במסגרת הסדר תשלומים תשלום גבוה יותר. מכאן שהמבקש ראה לנגד עיניו את טובתו הוא ולא את טובת הקבוצה.
יא.לטעמה של המשיבה פרשנותה, שאינה מעוגנת בלשון החוק, לפיה לא ראוי להצמיד את התשלום הראשון, היא הפרשנות התכליתית והראויה, אך התיקון למצב האבסורדי צריך להתבצע באמצעות המחוקק, ולכן בחרה להגיש הודעת חדילה.
יב.המשיבה טוענת, כי הבקשה הוגשה ללא השקעה יתרה, ללא הכנה מיוחדת וללא סיכון, ומדובר בבקשה אחת מני רבות שהגיש ב"כ המבקש נגד רשויות מקומיות.
למבקש עצמו אין עילת תביעה אישית, שהרי קיים לו חוב בסך של למעלה מ-100,000 ₪ למשיבה בגין ארנונה ותשלומים שונים, כשהמשיבה משקיעה עלויות בניסיונות עיקול לצורך גביית החוב. לטעמה של המשיבה, ובניגוד לטענת המבקש, החוב שריר ותקף ולא התיישן, והמבקש כלל אינו עושה מאמץ לסילוק החובות ומתעלם מהם, ואינו ראוי לגמול כלשהו.