פסק דין
1.תביעה זו הוגשה על רקע הזמנתן של עבודות מסגרות (בניית 250 כלובי ברזל) מאת התובע ועל פי הנטען בה, נותר הנתבע חייב בגין אלו סך של 62,350 שקלים.
להשלמת התמונה יצוין כי נתבע נוסף היה בתביעה זו, אולם זה נמחק בהחלטה מיום 8.8.11 ועל פי הסכמת התובע.
2.לטענת הנתבע בכתב הגנתו, תביעה זו בחוסר תום לב הוגשה, שכן התחשבנות נכונה בין הצדדים (כפי המפורט בכתב זה), מובילה למסקנה בדבר קיומה של יתרת זכות לנתבע בסך של 1,639 שקלים.
יצוין בתמצית כי לשיטת הנתבע שתי הזמנות נפרדות היו לבניית 500 כלובי ברזל כל אחת. השניה מבינהם בוטלה ע"י הנתבע בו ביום בעוד שבהתייחס לראשונה, שמצאה ביטוי בהזמנה חתומה מצידו (נספח א'), נמצא הנתבע משלם ביתר. הנתבע מעורר מחלוקת הן על מחירו המוסכם של כל כלוב ברזל והן על היקף התשלומים ששולם ע"ח התמורה הנוגעת להזמנה הראשונה שהיא הנתבעת. כן מוסיף וטוען הוא כי הכלובים שסופקו, באיחור סופקו ואף לא תאמו את המפרט המוסכם.
3.בדיון שהתקיים ביום 12.3.12 לאחר הגשתם של תצהירי עדות ראשית, נתגבשה הסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה ולפיה תובענה זו תוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף שיעשו הצדדים שניהם, כאשר מומחה הפוליגרף הוא שינסח שאלות מתאימות לצורך הכרעה במחלוקות אלו:
ראשית, בהתייחס למחיר המוסכם בין הצדדים עבור כל כלוב. התובע טען כי המחיר המוסכם הינו 240 ₪ +מע"מ בעוד הנתבע טען שהמחיר הינו 170 ₪ כולל מע"מ.
שנית, בהתייחס לטענת הנתבע לפיה פרע חלק מהחוב באמצעות אספקת חומרי עבודה בסך של 32,037 שקלים כולל מע"מ כאמור בסעיף 8 לתצהירו ובחשבונית – נספח ד'.
המומחה נתבקש להפנות לצדדים שאלות בהתייחס למחלוקת הראשונה באופן שיאפשר קביעת ממצא קונקרטי באשר למחיר המוסכם אף אם ימצא כי לא ניתן לקבוע כי מי מהצדדים דובר אמת וחברו שקר בהתייחס לסכומים הספציפיים שננקבו.
עוד הוסכם כי לצורך הכרעה בשתי המחלוקות יפעל המומחה כמיטב הבנתו לשם קביעת ממצאים ולכל הפחות לצורך קביעה איזו גירסה מסתברת יותר מרעותה, כשבכך יהא די לצורך הכרעה במחלוקות.
להשלמת התמונה יצוין כי בברור המחלוקת הסתבר כי תלוי ועומד כנגד הנתבע תיק הוצאה לפועל בגין סרובן של המחאות שמשך לפקודת התובע. לטענת הנתבע עסקינן בארבע המחאות ע"ס 5,000 שקלים כל אחת, אותן משך במסגרת ההזמנה השניה שבוטלה, אלא שהתובע סרב להשיבם לו. התובע מצידו הבהיר כי אין מקום להדרש לתיק הוצאה לפועל זה תוך שהוא חולק על יעוד ההמחאות ומבהיר כי בוצעה הזמנה של 500 כלובי ברזל סך הכל וזאת בשני שלבים, 250 בכל שלב. מכל מקום, המחאות אלו אינן ענין להכרעה בתיק זה ותביעת התובע נוגעת ל – 250 כלובים בלבד.
4.ביום 29.7.12 הוצאה חוות דעתו של המומחה שמונה לביצוע בדיקת הפוליגרף – מר ישעיהו הורוביץ – ומסקנותיה היו כי התובע, במובחן מהנתבע, דובר שקר הינו.
משכך, ניתנה ביום 6.8.12 החלטה הנותנת בידי הצדדים זכות טיעון למעשה טרם דחייתה של התביעה כמתבקש לכאורה מההסכמה הדיונית לצד מסקנות חוות הדעת.
בעקבות החלטה זו הלין התובע על כי המומחה מצא לנכון להעמיד את הצדדים שניהם לבדיקה לשם גיבוש מסקנה בהתייחס למחלוקת הראשונה בעוד שבהתייחס לזו השניה הנוגעת לטענה שהנטל להוכיחה רובץ לפתחו של הנתבע, בחר המומחה להעמיד לבדיקה אך את התובע עצמו ובניגוד למוסכם.
טענתו זו של התובע נמצאה מוצדקת ומשכך, הוריתי על השלמת פועלו של המומחה ע"י בדיקת הנתבע עצמו בהתייחס למחלוקת השניה תוך בחינתה מחדש של מסקנתו בענין זה.
5.המומחה ביצע הנדרש והציא תחת ידו חוות דעת משלימה ביום 16.12.12 כשעל פי זו נותר הוא בדעה כי הנתבע דובר אמת הינו. משכך, ניתנה ביום 21.1.13 זכות טיעון נוספת לצדדים טרם יינתן פסק דין וזאת עד ליום 29.1.13.
ב"כ התובע הודיע כי הוא ממתין לקבלת "גרפים ומדפסים מקוריים של הנבדקים" אותם ביקש ביום 8.1.13 מאת המומחה וכי לאחר שיבחן את אלו ישקול חקירת המומחה.
ב"כ הנתבע הודיעה בתגובה כי אין מקום להמתנה נוספת וכי יש ליתן פסק דין המורה על דחיית התביעה תוך חיובו של התובע בהוצאות ובשכ"ט עו"ד וזאת נוכח הסכמת הצדדים המציינת מפורשות כי התביעה תוכרע באמצעות בדיקת הפוליגרף, כשתוצאתה של זו מדברת בעד עצמה. הנתבע אף הפנה לפסיקה רלבנטית הנוגעת למשמעותו של הסדר דיוני כגון דא והוסיף כי ממילא חלף המועד החוקי לבקש חקירתו של המומחה.
בית המשפט אפשר לתובע להשיב לתגובה זו טרם הכרעה ותשובתו הוגשה ביום 14.3.13 (באיחור בן חודש), במסגרתה טען כי סלילי הבדיקה של הנבדקים מהווים חלק בלתי נפרד מחוות דעתו של המומחה וכל עוד אלו אינם נמסרים, הרי שחוות דעתו נמצאת חלקית בלבד. משכך, נתבקש בית המשפט להורות למומחה להמציא את אלו.
6.בהחלטתי מיום 14.3.13 נקבע, כי אין למעשה בתשובת התובע כדי ליתן מענה ענייני לטענות לטענותיו כבדות המשקל של הנתבע באשר למשמעותה והשלכותיה של חוות הדעת בנסיבות הענין וע"פ הסכמת הצדדים.