אבו אל רוב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 25/6/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 0% מיום 1/11/10 ("ההחלטה").

2.ביום 13/3/13 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה להרדמה ומומחה לטיפול נמרץ. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה וערכה למערער בדיקה קלינית. המערער אובחן כסובל מחבלה בכתף ימין. לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל צילום ואולטרא סאונד של שתי הכתפיים. הוועדה שבה והתכנסה בעניינו של המערער ביום 25/6/13 וקבעה נכות זמנית בשיעור 10% מיום 26/2/10 עד 31/10/10, ונכות יציבה בשיעור 10% מיום 1/11/10.

3.טענת הערעור העיקרית היא ששגתה הוועדה משלא קבעה למערער נכות בגין הגבלה בתנועה. לפי הטענה, ממצאי הבדיקה שנערכה למערער ביום 13/3/13 מצביעים על הגבלה בכתף ימין. המערער הוסיף וטען, כי התייחסות הוועדה לחוות דעת האורטופד ד"ר אשרף מיום 29/5/13 אינה מספקת.

4.המשיב הסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתתייחס לחוות דעתו של ד"ר מונל רורליך מיום 18/1/13, באופן מפורט ומנומק.

5.משנותרו הצדדים חלוקים בשאלת ההגבלה בתנועה וההתייחסות לחוות דעת ד"ר אשרף, התבקש בית הדין להכריע בערעור לגופו.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין יתר טענות הערעור להידחות.

7.הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה וציינה כי אין דלדול בשרירי הכתף, ואין דלדול בהיקפי הזרועות. הוועדה הוסיפה וציינה כי המערער התבקש לבצע תנועות בכתף, אולם הוא נמנע מלבצע סיבוב פנימי, סיבוב חיצוני, אבדוקציה ופלקציה קדמית. צוין כי המערער "טוען כי אינו יכול". הוועדה התייחסה לצילום רנטגן מיום 9/9/12 ולבדיקת אולטרא סאונד מיום 27/9/12. כמו כן, פירטה הוועדה ממצאים קליניים מבדיקת המערער בוועדה מדרג ראשון, וציינה כי המערער חולה סכרתי. לאחר שעיינה בצילומי כתפיים עדכניים, ציינה הוועדה כי המבנה תקין, ללא פורוזיס. בהתייחס לבדיקת אולטרא סאונד של הכתפיים, ציינה הוועדה כי הממצאים תקינים, ללא עדות לקרעים.

הוועדה סיכמה וקבעה כי אין דלדול שרירים; בדיקת אולטרא סאונד תקינה ללא עדות לקרעים; מאחר שהתאונה אירעה בשנת 2010, ובשים לב לממצאים הקליניים והרנטגניים קבעה הוועדה כי המערער הדגים בעבר טווחי תנועה טובים מאלה שהדגים במועד הבדיקה על ידי הוועדה נשוא ערעור זה. לאור כל האמור, הגיעה הוועדה למסקנה כי לא נותרה למערער נכות צמיתה בגין התאונה הנדונה.

מדובר בתחום המומחיות הרפואית של הוועדה. בעניין זה אין סמכות לבית הדין להתערב. מכאן, שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה.

8.באשר לחוות דעתו של ד"ר אשרף: נחה דעתי כי הוועדה התייחסה לחוות הדעת באופן ברור ומפורט. הוועדה נימקה נמק הטב מדוע אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר אשרף, משמצאה בבדיקתה ממצאים שונים, לרבות חוסר דלדול שרירים וחוסר פורוזיס. קביעה בדבר שוני בממצאים, די בה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה. לפיכך, דין טענה זו להידחות.

9.אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתעיין בחוות דעתו של ד"ר מונל רורליך מיום 18/1/13, ותתייחס אליה באופן מפורט ומנומק.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יזומן להופיע לפני הוועדה.

10.בשים לב להסכמת המשיב בדיון, שעה שהמערער מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

11.אין צו להוצאות.

12.לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, (24 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.