פסק דין
זוהי תביעה לתשלום חוב שלטענת התובע חב לו הנתבע עבור אספקת מוצרי בשר.
בהתאם לתקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ינומק פסק הדין באופן תמציתי.
התובע, בעלים של עסק למכירת בשר, מסר בעדותו כי נהג לספק לנתבע מוצרי בשר בתדירות גבוהה עבור מסעדה שבבעלותו. הוא נהג למסור לנתבע תעודות משלוח שעליהן חתמו הנתבע או עובד שלו. בגין חלק מן החוב מסר לו הנתבע שיקים בסכום כולל של 34,600 ₪ מחשבונו האישי, וזאת עבור שני משלוחים של סחורה. הנתבע ביטל את השיקים ואלה חוללו. שלושה מן השיקים, שסכומם הכולל 9,260 ₪, הוחזרו לאביו של הנתבע, ויתר השיקים נמסרו לנתבע על מנת שיחליפם בשיקים אחרים, ואולם הנתבע קרע אותם ולא שילם תמורתם.
כמו כן ברשות התובע שיקים נוספים, של אנשים אחרים, שמסר לו הנתבע, ואשר תמורתם לא שולמה: שלושה שיקים של שחאדה תאופיק על סך 1,500 ₪ כל אחד, ושיק של חוג'יראת אינאס בסך 1,000 ₪.
בנוסף לסכומי השיקים, לנתבע חוב נוסף בגין תעודות משלוח שלא שולמו, בסך 20,186 ₪.
ביום 5.11.12 פנה התובע אל הנתבע ביחד עם עסאם יאסין (להלן: "יאסין"), על מנת שישלם חובו. השיחה הוקלטה.
לאחר הגשת התביעה פנה הנתבע אל התובע כדי להסדיר את תשלום החוב. ביום 28.1.13 התייצב הנתבע ביחד עם אדם נוסף במשרד ב"כ התובע, והשניים הגיעו להסדר פשרה, ואולם ההסדר לא נחתם שכן הנתבע דרש כי התביעה תמחק בטרם ימסור שיקים, והתובע סרב לבקשתו.
הנתבע מסר בעדותו כי לא הזמין מוצרי בשר בתדירות גבוהה כפי שטוען התובע, שכן עיקר הפעילות של עסקו הינה במכירת קפה וקרואסונים. הוא הזמין מהתובע מוצרים במספר הזדמנויות בלבד, אולי פעמיים-שלוש (ראה עדות הנתבע בעמ' 11 שו' 6-7). הוא קיבל מהתובע תעודת משלוח אחת בלבד – התעודה מיום 10.1.12. כל יתר תעודות המשלוח אינן אמיתיות. התובע מסר לו חשבונית מס/קבלה אחת בלבד – מיום 30.11.11.
הנתבע אישר כי רכש מהתובע סחורה כמפורט בתעודת המשלוח מיום 10.1.12, שעבורה שילם לו בשלושה שיקים על סך 1,500 ₪ כל אחד המשוכים מחשבונו של אדם בשם תאופיק חוג'יראת, ובמזומן בסך 1,400 ₪. הנתבע הכחיש כי מסר לתובע שיק של אינאס חוג'יראת. לאחר מסירת הסחורה הסתבר לו כי היה הפרש במשקל הסחורה לרעתו. הוא התקשר לתובע, אך התובע לא התייחס לטענתו. בשל כך סרב לשלם לתובע תמורת השיקים של תאופיק שחאדה.
עוד מסר הנתבע כי ביום 30.11.11 "סגר חשבון" עם התובע, שילם לו את שהיה חייב לו עבור הסחורה שסופקה עד אותו מועד, וזרק את הדף שעליו רשם לעצמו את סכומי חובו לתובע (ראה עדות הנתבע בעמ' 10 שו' 26-27 ושו' 11-14).
התביעה מורכבת, איפוא, משלושה רכיבים:
סך של 34,600 ₪, שבגינם קיבל התובע, לטענתו, מהנתבע שיקים מחשבונו האישי של הנתבע, אשר בוטלו על ידי הנתבע וחוללו.
סך של 5,500 ₪, שבגינם מסר הנתבע לתובע ארבעה שיקים של אנשים אחרים.
סך של 20,186 ₪ - יתרת חובו של הנתבע בגין תעודות המשלוח.
סך של 34,600 ₪:
התובע טוען, כאמור, כי הנתבע מסר לו שיקים מחשבונו האישי בבנק הפועלים המסתכמים בסכום זה. הנתבע ביטל את השיקים, ואלה חוללו. הואיל והנתבע הבטיח למסור לו שיקים אחרים תמורתם, השיב התובע לנתבע את השיקים, וזה קרע אותם אך לא נתן לו שיקים חדשים.
ואילו הנתבע מכחיש לחלוטין את גרסת התובע, טוען כי מעולם לא מסר לו שיקים בסכום זה, לא קיבל ממנו בחזרה שיקים ולא קרע אותם.
אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, וזאת ממספר טעמים:
התובע ויאסין נפגשו עם הנתבע בנוגע לחוב. השיחה הוקלטה על ידי התובע ללא ידיעת הנתבע. במהלך השיחה חזר התובע מספר פעמים על טענתו כי החזיר לנתבע את השיקים וזה קרע אותם. אילו לא היה בדברים אלה אמת, הרי שלא היה כל טעם כי התובע יאמר אותם לנתבע, שהיה, מן הסתם, מכחיש אותם בנוכחותו של יאסין ובעת שהשיחה מוקלטת על ידי התובע. אין ספק כי הדברים נאמרו על מנת לחלץ הודאה מפיו של הנתבע, ואילו לא היו אמת לא היו נאמרים, שכן הנתבע לא היה צפוי להודות בהם.