החלטה
ביום 26.4.09 ניתן לחייבת צו כינוס. בהגיע המועד לדיון בפשיטת הרגל, התנגד הכונ"ר לפשיטת הרגל, הן עקב אי המצאת מסמכים להוכחת תום הלב ביצירת החובות והן עקב אי עמידת החייבת בתנאי צו הכינוס. ואולם, לנוכח הצעת הסדר מטעם החייבת, הסכים להמשיך בהליכי ההסדר ובלבד שהסכומים המוצעים לא יפחתו מ- 35% מהחובות לאחר תשלום הוצאות הכינוס, ומספר התשלומים יקטן. הצעת החייבת עמדה על סכום שהוא הרבה פחות מ- 35% מסכום החובות, ולאחר מכן שופרה לסכום של 67,000 ₪, שהוא 35% מהחובות, בלי להביא בחשבון את הוצאות הכינוס, ב- 12 תשלומים.
ביום 8.8.10 התקיימה אסיפת נושים ובה לא היה נוכח אף נושה, והוגשה הסכמת נושה אחד הנושה בחייבת סך של 49,588 ₪, שהוא הנושה הגדול ביותר (אציין, כי חתימת המסכים אינה מאושרת, אבל יו"ר האסיפה לא עורר פגם זה). כפי שאמר יו"ר האסיפה, לא היה מנין חוקי של 3 נושים. יו"ר האסיפה אמר שבמקרה זה יש צורך בהסכמה של נושה אחד נוסף. ב"כ החייבת התחייב להמציא הסכמה של נושה נוסף בתוך 14 יום. ביום 26.8.10 המציא הסכמת נושה נוסף הנושה בחייבת סך 2,567 ש"ח.
קבעתי דיון בבקשה ליום 9.1.11. החייבת לא התייצבה לדיון, משום שלדברי בא כוחה, נשלחה בדיוק בזמן הדיון לשלם את התשלומים שלא שילמה. מכאן, שגם לא עמדה בתשלומים לפי צו הכינוס. הסתבר שהוגשה התנגדות של אחד הנושים הנושה בחייבת כ- 4,000 ש"ח. לטענת ב"כ החייב, סכום החובות הוא כ- 135,000 ש"ח, ולכן הצעתו שהיא 67,000 ש"ח היא כ- 50% מסכום החובות. אציין, שלא ברור גובה החובות המאושרים, האם הוא 137,776 ש"ח או 142,277 ש"ח.
ב"כ החייבת טען שהמנהל המיוחד והכונ"ר תומכים באישור הצעת ההסדר, ועל כן מן הראוי שבית המשפט יאמץ את חוות דעתם. אכן, לחוות דעתם משקל גדול. הם ממלאים תפקיד ציבורי ובית המשפט חייב להסתמך על בדיקותיהם ולהתייחס לחוות דעתם. בית המשפט אינו חייב לקבל את חוות דעתם, במלואה או בחלקה, ומוטל עליו להפעיל שיקול דעת עצמאי, במיוחד כאשר נפלה טעות במעשי הכונ"ר. ניתנה לחייבת הזדמנות נוספת להגיש טיעונים וראיות בכתב.
על פי הדין, מטרת פשיטת הרגל היא לכנס את נכסיה של החייבת ולחלקם באופן שווה בין נושיה. למשוואה זו יש לפחות שני איברים. הראשון, הוא כינוס נכסיה של החייבת. השני הוא חלוקת הנכסים בין הנושים. כאשר לא מוצע הסדר על בסיס מלוא נכסיה של החייבת, הרי אם הסכימו לכך הנושים, בית המשפט לא יגן על זכויותיהם מעבר לרצונם. אם אין הסכמה של הנושים, הרי הגנת זכות הקנין של הנושים מחייבת דחיית בקשה להפטר. לכן, צריך לבדוק תחילה אם הנושים הסכימו להסדר.
באסיפת הנושים לא היה נוכח אף אחד מהנושים, אך הוגשה הסכמה של אחד הנושים. כאמור בתקנה 73 לתקנות פשיטת הרגל, לא היה זה מנין חוקי, ועל כן, לא ניתן היה לדון אלא בבחירת יושב ראש, אישור תביעות ודחיית המועד. לא נדחה המועד, ולא אושרו תביעות. לפיכך, כל החלטה שהתקבלה באסיפת הנושים, אין לה תוקף.
לפי סעיף 34 לפקודת פשיטת הרגל:
(א) הכונס הרשמי ישלח לכל נושה העתק של הצעת החייב ותסקיר עליה ולאחר מכן יקיים אסיפת נושים, ואם באסיפה זו החליטו ברוב מנין ושלושה רבעי ערך של התובעים הנוכחים והמצביעים בעצמם או על ידי שליח, לקבל את ההצעה, יראו אותה כאילו קיבלוה כל הנושים כשורה, ומשאישר אותה בית המשפט - תחייב את כולם.
(א1) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, במקרים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, לאשר הצעת חייב לפי סעיף זה, אם באסיפת הנושים החליטו רוב מנין התובעים הנוכחים והמצביעים, בעצמם או על ידי שלוח, שבידם יותר ממחצית ערך החובות המיוצג בהצבעה, לאשר את ההצעה.
(ג) כל נושה שתבע את חובו רשאי להסכים להצעה או להתנגד לה בכתב, לפי הטופס הקבוע, שיישלח לכונס הרשמי באופן שיגיע אליו לא יאוחר מיום אחד לפני האסיפה, ודין הסכמה או התנגדות כאמור כדין הצבעה של נושה הנוכח באסיפה.
לא ברור לי על בסיס איזה דין אמר יו"ר האסיפה שדי בהמצאת הסכמה של נושה אחד נוסף, לאחר האסיפה, כאשר בפקודה כתוב במפורש שיש להתחשב רק בהסכמות שהוגשו עד יום אחד לפני האסיפה. אולי התכוון ששני נושים שיסכימו בעתיד יהיו רוב מתוך 3 נושים שהיו צריכים להתייצב בעבר, אבל רוב יכול להיות רק בין משתתפים, כעולה גם מהגדרת ההחלטות בפקודת פשיטת הרגל. שני נושים, גם אילו התייצבו, אינם מנין חוקי ולא היתה החלטה של אסיפת הנושים על קבלת הצעת ההסדר.
לפי סעיף 35 לפקודה, היה הכונס הרשמי או החייב רשאי לבקש מבית המשפט לאשר הצעה שהתקבלה באסיפת הנושים. כאמור, לא התקבלה כל הצעה באסיפת הנושים. למרות זאת, הוגשה בקשה וקבעתי אותה לדיון, אבל ההכרעה ניתנת על בסיס ההנחה שאין הסכמה של כל הנושים, כאמור בפקודה.
אם נתעלם מאסיפת הנושים, בסופו של דבר הסכימו שני נושים המייצגים ביחד 52,155 ₪ מתוך לפחות 137,776 ₪ שהם כלל הנושים. לכן, לא ניתן לומר שרוב הנושים מסכימים להצעת ההסדר. אמנם, מבין הנושים רק נושה אחד נוסף הגיש התנגדות אקטיבית, אבל בבחינת הצעת הסדר יש לבחון את ההצבעות באסיפת הנושים (שבה לא היה מנין חוקי). אילו היה מנין חוקי והחלטה כאמור בפקודה, היא היתה נחשבת כהחלטת כל הנושים. בהעדר אסיפת נושים, כל עוד לא הסכימו רוב הנושים, אזי רוב הנושים לא מסכימים.
נחזור לבחינת ההצעה עצמה. החייבת היא בת 51, בריאה ומסוגלת לעבוד. בעלה אינו יכול לעבוד, וגם בתה הבגירה והחולה זקוקה להשגחה, אבל אין מניעה שבעלה של החייבת, המצוי בבית, ישגיח עליה בשעות העבודה. מוטל על החייבת למצות את אפשרויות השתכרותה כאשר היא נתונה בחובות לנושיה. כמו כן, החייבת מתגוררת בדירה הנמצאת בחכירה לדורות לבעלה, שלפי דבריה הוא הגורם לחובותיה. מן הראוי איפוא שהגורם לחובות ישתתף בפירעונם. ניתן למכור את הדירה כתפוסה ולאסוף כספים לצורך תשלום לנושים. הצעת הסדר שאינה לוקחת בחשבון את רכושה של החייבת ואת אפשרויות השתכרותה, היא הצעה שאין זה מן המידה לפגוע בזכות הקנין של הנושים בגינה. על כך יש להוסיף את העובדה שההצעה אינה מובטחת בבטוחה כלשהיא, והיא מבוססת על ציפיה לתמיכות מבני משפחה עלומים, ועל תשלומים לתקופה ארוכה.
לאור כל האמור, כאשר ההצעה לא התקבלה באסיפת הנושים, וכאשר רוב הנושים לא הסכימו לה, ולאור העובדה שהיא אינה ממצה את רכושה והכנסותיה הסבירות של החייבת, אני דוחה את הצעת ההסדר.
התיק יחזור לדיון בפני הרשמת בהכרזת פשיטת הרגל.
ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"א, 02 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.