אבו אל הווא(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפני ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בירושלים מיום 14.4.11 במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שני אירועים: האירוע הראשון ביום 27.10.10, שאז על פי האמור בכתב האישום נהג בפסילה, ללא פוליסת ביטוח, ללא רישיון נהיגה, בשכרות ואף החזיק בסם. האירוע השני מיום 13.4.11, שאז נהג בזמן פסילה ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה. בית משפט קמא ראה להורות על מעצרו עד תום ההליכים לנוכח הראיות החד משמעיות והסברה כי אין המדובר באדם נורמטיבי אשר יקיים אחר תנאי שחרורו.

2.לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. להלן אפרט טעמי.

3.אשר לראיות לכאורה, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת שני האישומים המיוחסים לעורר. אשר לאישום הראשון, מן החומר שלפניי עולה כי אין יסוד לטענה שהעורר לא ידע בעת הנהיגה כי הוא פסול מלנהוג. על פי דו"ח פעולה שנערך בעת המעצר, טען העורר לפני השוטרת כי אין לו רישיון נהיגה והציג בפניה טופס שקיבל ממשרד התחבורה באותו בוקר, לפיו אינו כשיר לנהיגה מסיבת אי התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה. העורר טען בחקירתו כי לא הבין את דברי הפקידה אשר מסרה לו את טופס האישור של מכון הארבעה. עוד עולה מן החקירה, כי גם לפי סברת העורר הוא נהג ללא רישיון. טופס הרישיון הזמני שהיה לו אבד, ולשאלה האם היית בפסילה, השיב כי היה בפסילה אך לא ידע למסור פרטים בעניין זה. ייתכן כי העורר יצליח לשכנע את בית המשפט בטענתו כי אכן לא ידע בבוקר יום ה27.10.10, כי אין בידו רישיון נהיגה, ואולם מבחינת הראיות לכאורה, די באמור לעיל כדי להקים את הראיות הנדרשות בשלב זה. לכל האמור לעיל בדבר נהיגה בזמן פסילה יש להוסיף את נושא הנהיגה תחת השפעת סמים. אשר לאישום השני, גם במקרה זה ייתכן כי יעלה בידי העורר לבסס את הטענה כי לא ידע שהוא נוהג וכי סבר שהוא רק מסייע לאדם שרכבו התקלקל, ואולם בכל הנוגע לראיות לכאורה די בכך שאפנה להודעת איש המג"ב במחסום אשר הבחין ברכב נוסע ובו שני אנשים, וביקש מהנהג לעמוד בצד הדרך. תיאור זה אינו מתיישב לכאורה עם הסיטואציה שמתאר העורר בדבר סיוע להתנעת רכב שנתקע. כך עולה לכאורה גם מדו"ח העיכוב שנערך באותה עת, שם נאמר כי העורר הלך להביא את ילדו הנכה. השוטר עורך הדו"ח, לא יכול היה לדעת נתון זה, שהוא נתון אמת, אלא אם כן שמע זאת מפי העורר.

4.בכל הנוגע לעילת המעצר, אף אני סבורה כי במקרה זה קיימת מסוכנות שלא ניתן להפיגה בחלופה. סברה זו מבוססת על הצטברותם של הנתונים הבאים: העובדה כי מדובר בשתי עבירות של נהיגה בפסילה שביצע העורר המעידות על מסוכנות בדרגה גבוהה; נושא ההתמכרות לסם אשר מוביל גם לביצוע עבירות. בהקשר זה יצוין כי נגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירת סמים; עברו הפלילי של העורר הוא עבר מכביד. אמנם העבירות שביצע בשנים האחרונות מתייחסות בעיקר לשימוש בסמים, ואולם עד לשנת 2003, ביצע גם עבירות אלימות, במיוחד כלפי שוטרים, לרבות תקיפת שוטרים ובריחה ממשמורת חוקית; אשר לעבר התעבורתי, לעורר הרשעות מרובות, אם כי אילו נתון זה היה ניצב לבדו לא היה בו כדי למנוע את שקילת האפשרות לשחרר לחלופה.

5.לקראת חתימת ההחלטה הצפתי בפני הצדדים את התלבטותי בנוגע לאפשרות להזמין תסקיר מעצר ביחס לעורר אשר יתייחס גם למסוכנותו ולאפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לאחר שקילה אני סבורה כי יש מקום לעשות כן. מדובר בעורר בעל משפחה שגילו 48. מאסרו האחרון של העורר היה בשנת 2003, לתקופה קצרה, כאשר יתרת העונש רוצתה בעבודות שירות. עוד עלה, כי ברקעו של העורר בעיית התמכרות לסמים. אני סבורה כי בנסיבות אלה יש מקום כי שירות המבחן ייכנס לתמונה ויבחן הן את שאלת האפשרות לשחרר לחלופה והן את הצורך בהתערבות טיפולית בשלב זה.

6.לפיכך, אני מורה כי שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר אודות העורר, אשר יוגש לבית המשפט לתעבורה.

7.המשך הדיון יתקיים בבית המשפט לתעבורה ביום חמישי ה 5.5.11 בשעה 12:00 או על פי יומנו של השופט בבית המשפט לתעבורה.

8.המזכירות תמציא העתק ההחלטה לשירות המבחן.

9.העורר יובא ממקום מעצרו באמצעות שב"ס.

10. יש לזמן מתורגמן בית המשפט לשפה הערבית.

ניתנה והודעה היום י"ח ניסן תשע"א, 22/04/2011 במעמד הנוכחים.

אורית אפעל-גבאי, שופטת