החלטה
זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 22.7.10 בהיעדר המבקש. על פי נימוקי הבקשה, המבקש לא התייצב לדיון מסיבות רפואיות, ועל כך צירף אישורים רפואיים. המשיבה לא הגיבה לבקשה.
בהחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד שומה על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחמת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט. ביטול פסק דין מחמת הצדק נעשה כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה. זהו איננו המצב בענייננו.
המבקש הגיש תביעה זו, ומסר ככתובתו אך ורק ת.ד. ולא כל כתובת אחרת. יודגש כי על תובע המגיש תביעה למסור את "מקום מגוריו ומען להמצאת כתבי בי-דין".
דיון ראשון בתובענה נקבע ליום 24.1.2010. התובע לא התייצב לדיון, ובית המשפט הורה כי ימציא אישור רפואי תוך 21 יום. אישר כזה לא הומצא במועד.
הזמנה לדיון נדחה שנקבע ליום 22.7.2010 נשלחה לכתובת תא הדואר אותו ציין התובע בכתב טענותיו, וחזרה בציון "לא נדרש". יצויין כי לאותו תא דואר נשלח פסק הדין מיום 22.7.10, ולמרבה הפלא נמסר לידיו של התובע, שאץ והגיש בקשה לביטולו.
ההלכה קבעה כי אישור מסירה שחזר בציון "לא נדרש" מכתובת שמסר בעל דין, נחשב למסירה כדין. על כן לא נפל פגם בהליך ההמצאה המצדיק את ביטולו של פסק הדין מחמת הצדק.
בהחלטה על ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד מכוח שיקול הדעת הכללי של בית המשפט, יש לבחון מחד גיסא את הסיבה לאי ההתייצבות, ומאידך גיסא את סיכויי הצלחת המבקש אם יבוטל פסק הדין.
בענייננו, הטעם להיעדר התייצבות המבקש הוא נסיבות רפואיות אשר מנעו את הגעתו של התובע לדיון. המבקש הגיש אישורים רפואיים. ואולם, כל האישורים, לרבות האישור הנוגע למועד מתן פסק הדין, הופקו בדיעבד וד"ל. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, על פניו ייתכן כי מדובר בניסיון רטרואקטיבי להכשיר את ההיעדרות.
עוד יודגש כי בעת הדיון הראשון ביום 24.1.10, נטען כי המבקש חולה, ובית המשפט הורה כי עליו להמציא אישור רפואי בתוך 21 יום. המבקש השתהה במשך תקופה ארוכה ולא הודיע לבית המשפט על נסיבות היעדרותו, ורק עתה הוגשו האישורים הרפואיים יחד עם הבקשה לביטול פסק הדין.
לא זו אף זו, מהתיעוד הרפואי עולה כיח מדובר במחלה ממושכת, ולא באירוע מחלה פתאומי ומפתיע. לגבי מועד הדיון מיום 22.7.10 בו ניתן פסק הדין, אם אכן היה המבקש חולה, יכול היה להודיע למזכירות בית המשפט מבעוד מועד ולבקש דחיית הדיון. בקשה כזו לא הוגשה, בית המשפט הכין בשנית את התיק לדיון, המשיבה הטריחה עצמה לבית המשפט לשווא, וכל זאת בגלל רשלנותו של התובע.
אכן, נטיית הפסיקה הינה להקל בבקשות לביטול פסקי דין שניתנו בהעדר צד. הראציונאל במגמה זו, הוא ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, ולא למנוע ממנו לברר את טענותיו לגופן רק בגלל מחדלו. ואולם, בענייננו, נקט בית המשפט כבר בפסק דינו בדרך בית הלל. התביעה לא נדחתה, פעולה שהיתה מביאה למעשה בית דין, אלא רק נמחקה, בעיקר נוכח התנהלותו הרשלנית המתמשכת של התובע כמפורט בפסק הדין, ואף זאת ללא פסיקת הוצאות לטובת המשיבה, למרות שטרחה, הגישה כתב הגנה ואף התייצבה לדיון.
כיוון שמדובר במחיקה בלבד, למעשה לא נמנע מהמבקש יומו בבית המשפט, ורשאי הוא להגיש את תביעתו מחדש. לפיכך, ההגיון העומד בבסיס ההקלה בביטול פסקי דין שניתנו בהעדר המבקש, איננו חל בענייננו.
אשר על כן, לאחר שעיינתי בבקשה, נוכח כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה. פסק הדין יעמוד בעינו.
המזכירות תשגר את ההחלטה לצדדים.
ניתן היום, ו' תשרי תשע"ב, 04 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.