אבו אלגיעאן נ' משטרת ישראל-פניות נהגים ואח'

החלטה

בפני בקשה להאריך המועד להגשת בקשה להישפט , על פי סעיף 230 לחסד"פ [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

לטענת ב"כ המבקש, המדובר בדו"ח שמספרו 4110007860 3 אשר ניתן לו בגין עבירת שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

ב"כ המבקש טוען כי המבקש ,עם קבלת הדו"ח , פנה אליו לצורך ייצוגו והוא עצמו שלח בקשה להישפט ביום 15/04/12 (צירף אישור משלוח דואר רשום).

הן המבקש והן ב"כ המבקש, המתינו שתישלח להם הזמנה לדין, אך זו לא הגיעה.

לאור האמור, מבקש ב"כ המבקש לפתוח בפני המבקש את שערי בית המשפט, על מנת שזה יטען טענותיו ויוכיח חפותו.

ב"כ המשיבה, הביע התנגדותו לבקשה וזאת מהנימוק, שלאחר בדיקה במערכת המשטרתית, עולה כי לא נתקבלה מעולם בקשה להישפט ביחס לדו"ח זה. יתרה מכך, ב-25/11/13 התקבלה במשטרה בקשה מטעם המבקש באשר להפחתת קנסות בפיגורים ביחס לדו"ח נשוא בקשה זו. ולא מובן מדוע המבקש נקט גם בהליך של בקשה להישפט באיחור וגם בהליך של בקשה להפחתת קנסות פיגורים.

בנוסף, על גבי אישור הדואר, אין כל פרט מזהה הקושר בין האישור למבקש וגם קיים איחור לא מובן בהגשת בקשה זו נכון ליום 03/12/13, כאשר המבקש הורשע על פי דין ביום 10/07/12.

משכך, מבקש ב"כ המשיבה שלא להעתר לבקשת המבקש.

לאחר בחינת הבקשה ונספחיה, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש וזאת מהטעמים הבאים:

אכן לא ברור מאישור הדואר, שנשלחה בקשה להישפט על ידי המבקש ואישור החתום על ידי ב"כ המבקש, אין בו כל ראיה לכך שהאישור מתקשר למבקש. מה עוד, שאין כל ראיה מטעם משטרת ישראל, שאכן המבקש שלח בקשה להישפט ואם כן נשלח, למה לא וודא בבוא מועד כי ההודעה להישפט התקבלה במשטרה.

יתרה מכך, המבקש העלה טענה לפיה, הוא רוצה להוכיח את חפותו בהתייחס לעבירה המיוחסת לו , ולא נתן הסבר מפורט לכך. מה עוד, שבתשובתו לדו"ח נשוא בקשה ציין המבקש בפני השוטר "עשיתי טעות" מה שמהווה ראשית הודאה.

במצב דברים זה, אני מחליט שלא לקבל את טענות המבקש, ולכן הבקשה נדחית

תוכן ההחלטה ישלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.