אבו אדריס נ' קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונת דרכים

החלטה

(בסוגיית החבות)

לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

רקע:

1.התובע, יליד 1992, הגיש את התביעה שלפני לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 7.2.11.

2.לטענת התובע, הוא נפגע כהולך רגל מרכב חולף, בבואו לחצות כביש באזור מגוריו.

3.על-פי הנטען בכתב התביעה, הרכב נמלט מהמקום ופרטיו לא ידועים לתובע, ולפיכך הוגשה התביעה כנגד קרנית.

4.קרנית כפרה בחבותה בטענה כי האירוע נשוא התביעה לא התרחש. הדיון בתיק פוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת החבות.

המחלוקת:

5.אין למעשה מחלוקת כי התובע נחבל בגופו ביום האירוע. כך עולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו, לפיהם התובע התקבל ואושפז ביום 7.2.11 בבית החולים אי.מ.מ.ס בנצרת, שם אובחן כסובל משבר בשוק ימין, ובמהלך אשפוזו עבר ניתוח לשחזור סגור לשבר וקיבוע פנימי במסמר.

6.המחלוקת הינה האם הפגיעה האמורה נגרמה בתאונת דרכים, אם לאו.

7.גרסת התובע בדבר נסיבות פגיעתו הינה כדלקמן: בערב יום האירוע, בסביבות 17:30, הוא הלך למכולת המצויה בסמוך לביתו. לצורך הגעה למכולת הוא חצה כביש שבו שני נתיבים, אחד לכיוון נצרת ואחד לכיוון מגדל העמק, וביניהם מדרכה/אי תנועה. בהגיעו למכולת ראה כי היא סגורה. הוא החל את דרכו חזרה לכיוון הבית, חצה מסלול נסיעה אחד (לכיוון נצרת), ובעת שביקש לחצות את המסלול השני (לכיוון מגדל העמק), הוא נפגע מרכב חולף מסוג מאזדה בצבע לבן. עקב הפגיעה הוא המדרכה שבין שני המסלולים (עמ' 3 ו- 4 לפרוטוקול).

לטענת התובע, שני אנשים, בשם קאסם לאובנה (להלן – קאסם) ואחמד מזהר (להלן – אחמד) ראו אותו שכוב על הכביש, ניגשו אליו ופינו אותו עם רכבם לבית החולים שם אובחן שבר ברגלו כאמור לעיל.

8.קאסם ואחמד זומנו לעדות לישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק. בעדותם סיפרו כי ביום האירוע נסעו ברכב בדרך שירות העוברת לצד הכביש המדובר. הם הבחינו בדמות ששכבה באמצע הכביש, בצמוד לאי התנועה בין שני המסלולים. שהתקרבו זיהו את התובע, המוכר להם מהכפר, כשהוא נאנק מכאבים, ומיהרו לפנותו לבית החולים.

9.לטענת התובע, הראיות והעדויות שנשמעו מוכיחות כי הוא נפגע בתאונת דרכים בנסיבות המתוארות בתביעה, ולפיכך דין התביעה להתקבל. קרנית, מנגד, מצביעה על שורה של תמיהות וסתירות בעדויות, שיש בהן, לטענתה, לקעקע את אמינות גרסת התובע ולהביא למסקנה כי לא עלה בידיו להוכיח את עילת תביעתו.

דיון והכרעה:

10.התובע העיד, בחקירה ראשית ונגדית, בדבר נסיבות פגיעתו. גרסתו היתה מפורטת וכללה פרטים רבים, הן לעניין הפגיעה עצמה והן באשר לנסיבות שאפפו אותה. התובע העיד כי ביום האירוע הוא ביקש לרכוש מספר מוצרים מהמכולת הסמוכה לביתו. בהתקרבו למכולת הסתבר לו כי היא סגורה. על כן סב על עקביו בדרכו חזרה לבית, ובבואו לחצות את הכביש, במסלול הנסיעה לכיוון מגדל העמק, נפגע על-ידי רכב שחלף במקום. הוא העיד כי מדובר היה בשעת ערב מוקדמת, כי היה חשוך וגשום באותה עת וכי לא הבחין ברכב המתקרב לעברו. התובע העיד בפירוט על המקום בו נפגע, תוך שהוא משרטט את זירת האירוע, את מסלול הליכתו וחזרתו מהמכולת ואת הנקודה בה נפגע (ת/1). לוז הדברים בתיאורו של התובע נותר ללא שינוי אף לאחר חקירה נגדית.

11.עדותו של התובע הותירה ככלל רושם חיובי. עדותו היתה עקבית, בהירה ומפורטת. עיון במסמכים הרפואיים שצורפו מעלה כי גרסתו הראשונית של התובע בעת שהתקבל לטיפול רפואי בבית החולים היתה כי הוא נפגע בתאונת דרכים עת נדרס כהולך רגל, כגרסתו בתביעה. כך, בגיליון חדר המיון מיום התאונה (שעה 18:07) נרשם: "נדרס כהולך רגל חבלה לאורך רגל ימין", ובהמשך (בהפנייתו למחלקה כירורגית) נרשם: "מלפני כחצי שעה ... (מילה לא ברורה) קניות נדרס ברחוב כהולך רגל ונחבל ברגל ימין ובגב תחתון..." (נ/2). יש לציין כי פרטים שונים אותם פירט התובע בעדותו אינם מהווים חוליה הכרחית בתיאור תרחיש של תאונת דרכים, כגון התיאור בדבר חציית הכביש בשלום לכיוון המכולת (שנמצאה סגורה) בטרם התרחשה התאונה בדרכו חזרה, והסבירות כי בדה מלבו את מכלול פרטי ההתרחשות המתוארת איננה נראית בעלת עוצמה רבה בנסיבות אלה.

12.גרסת התובע נתמכה בעדותם של קאסם ואחמד. השניים לא ראו אמנם את התאונה עצמה, אולם עדותם לפיה הם הבחינו בתובע שרוע בכביש במקום בו הוא העיד כי נפגע, וכי פינו אותו משם לבית החולים, משתלבת עובדתית עם גרסתו ויש בה כדי לחזקה.

13.קרנית טוענת לסתירות מהותיות בין גרסת העדים לבין גרסת התובע, אשר שומטות את הקרקע תחת אמינות הגרסה. טענה זו אינני רואה לקבל. אף שאין לכחד כי קיימות אי-התאמות שונות בין תיאור התובע לבין זה של העדים, אינני סבורה כי יש בהן, בהיבחנן על רקע המכלול הראייתי הכולל, כדי להביא לדחיית גרסת התובע.