אבורוס נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מתאונה מיום 3/2/10.

1. לטענת התובע, עת עמד ביום 3/2/10 ברמזור אדום באיזור התעשייה ברעננה, החליק רכבו של הנתבע ופגע ברכבו מאחור. בנסיבות אלו, לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ומשכך, עליו לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לו.

2.לטענת הנתבע, התאונה אירעה במהלך הנסיעה של כלי הרכב וכלל לא ברמזור וזאת, עת התובע אשר נסע במסלול הימני, סטה לפתע את המסלול השמאלי , בו נסע הנתבע ובלם בפתאומיות. לטענת הנתבע, הוא בלם ואולם, לא הספיק לעצור ומשכך, פגע רכבו ברכב התובע. לטענת הנתבעים בנסיבות אלו, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע הואיל וסטה לנתיב הנסיעה של הנתבע ואף בלם בפתאומיות.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

5.בתיק זה, כבכל הליך אזרחי מוטל על התובע הנטל להוכיח את טענותיו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" . נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", אשר בהקשר אליו נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 כי :

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח לפני הוצגו במסגרת כתבי הטענות גרסאות סותרות ואולם, במהלך העדויות, שינה הנתבע את גירסתו לעומת הגירסא המפורטת בכתב ההגנה באופן אשר יש בו בכדי לתמוך בגירסת התובע כפי שיפורט להלן.

כך, בכתב ההגנה טען הנתבע כי רכב התובע סטה לפתע לכיוון נסיעתו ובלם ומשכך, נאלץ אף הוא לבלום ולא הספיק לעצור באופן מוחלט לאור סטייתו הפתאומית של רכב התובע לנתיבו. בניגוד לגירסא זו , הרי שבדיון בפני העיד הנתבע כי התובע סטה לכיוון נתיב הנסיעה שלו ואולם, רק לאחר מספר מטרים של נסיעה בלם לפתע. בנסיבות אלו , מתנתק הקשר הסיבתי בין הסטיה מנתיב לנתיב לבין התאונה.

לאור שינוי הגירסא, אף שינה הנתבע את טענתו וטען כי האחריות מוטלת לפתחו של התובע באשר בלם בפתאומיות.

אין בידי לקבל טענתו של הנתבע – תחילה, שינוי הגירסא יש בו בכדי לפגוע במהימנות הנתבע ועדותו , באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון התובע , במיוחד מקום בו הנטל המוטל על התובע הינו בשיעור 51% כמפורט לעיל.

יתרה מכך, הצדדים העידו כי התאונה אירעה ביום גשום ומשכך, היה על הנתבע לשמור על מרחק ניכר מהתובע ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

אציין כי אינני נדרשת להכריע בשאלה האם אמנם היתה התאונה ברמזור – כטענת התובע או בעת הנסיעה – כטענת הנתבע , הואיל ובנסיבות כפי שהעיד עליהן הנתבע עצמו בפני, ממילא לטעמי מוטלת האחריות לתאונה לפתחו של הנתבע.

7.משקבעתי כי הנתבע אחראי לתאונה, הנני נדרשת לבחון את הנזק אשר אירע לתובע. התובע תובע סך 5,870 ₪ בגין הנזק לרכבו וסך 4409 ₪ בגין ירידת ערך – סכומים אלו נתמכים על ידו בחוות דעת שמאית . כן, תובע התובע סך 800 ₪ בגין שכ"ט שמאי . הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזקים אלו.

לא כך הם פני הדברים באשר לטענותיו של התובע באשר להפסד ימי עבודה ועוגמת נפש – אשר התובע לא תמך אף אחד מהם ולו בראשית ראייה. לענין זה- לא הראה התובע כמה ימים היה מושבת הרכב וכן, לא הראה איזה נזק כספי נגרם לו כפועל יוצא מהשבתה זו. זאת ועוד, התובע לא הוכיח קיומה של עוגמת נפש מיוחדת. לאור האמור הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח נזקים אלו.

8.סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן שהנתבעים ביחד ולחוד ישלם לתובע סך של 11,079 ₪. כן, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ . התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

9.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .