פסק דין
בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן) אשר דחה את תביעתו של המערער וחייבו בהוצאות ההליך ובשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.
עניינה של התביעה נשוא הערעור הינו מכתב אשר שלח המשיב מס' 2, עורך דין מאיר הלר, אשר שימש באותה עת כבא כוחה של המשיבה מס' 1, לדואר ישראל בקשר להליכי מכרז שפרסמה חברת דואר ישראל לאחר שוועדת המכרזים קבעה כי חברה אחרת זכתה במכרז.
במכתב נטען, כי המערער, אשר שימש כרואה חשבון של החברה הזוכה במכרז, פעל תוך ניגוד עניינים וזאת, מאחר ששימש כיועץ לחברת הדואר, לרבות בעניינים הקשורים בנשוא המכרז.
בנוסף, הועלתה במכתבו של המשיב מס' 2 פליאה על כך שהחברה שמקום מושבה בצ'כיה "נעזרת בהליך המכרז במשרד רואי חשבון קטן שמשרדם בירושלים".
בנוסף, ציינו המשיבים, כי בידיהם אסמכתאות להוכיח את מעורבותו של המערער ואת זיקתו לחברת הדואר.
מכתב זה, היווה את הרקע לתביעתו של המערער כנגד המשיבים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.
בית המשפט קמא, בפסק דין ארוך ומנומק היטב דחה, כאמור, את התביעה.
יצוין, כי הראיות בתיק זה נשמעו בפני כבוד השופט י. מילנוב, אך פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן, לאחר שכבוד השופט י. מילנוב פרש מכס השיפוט. כפי שניווכח, פסק הדין ניתן על בסיס עובדות ומסמכים שאינם שנויים במחלוקת ולא על קביעת מהימנות.
טענותיו העיקריות של בא כוח המערער היו, כי המשיב מס' 2 ידע, כי רשות הדואר וחברת הדואר אינן אותו גוף ולפיכך כאשר כתב במכתבו אל חברת הדואר, כי התובע סיפק שירותים מקצועיים לרשות הדואר, כתב דברים לא נכונים, שכן, כך נטען, את המכרז פרסמה "חברת הדואר" וכי מדובר בשני גופים שונים בתכלית זה מזה.
טענה שניה, אשר בערעור נטענה בחצי פה, הייתה כי אין מדובר במשרד קטן.
הטענה השלישית הייתה, שלא היה מקום לקביעתו החלופית של בית המשפט קמא לפיה גם בהנחה שהמדובר בפרסום המהווה לשון הרע, הרי קיימת למשיבים הגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.
הרקע לדחיית התביעה היה הפרסום באתר האינטרנט של משרדו של המערער, שם מובאים פרטים אודות המשרד ועל אודות המערער עצמו.
בדף האתר שכותרתו "אודותינו" (נ/1) נאמר באותיות מודגשות "הכירו את הצוות שלנו" ומתחת לשורה זו נאמר "המשרד מונה כיום 17 איש. אנו גאים להציג בפניכם את ראשי המשרד" לאחר מכן מופיעים פרטיהם של חמישה רואי חשבון.
הראשון שפרטיו מופיעים הוא המערער, שם צוין בין היתר כדלקמן:
"עד לסוף שנת 2000 שותף ביקורת במשרד ברייטמן אלמגור ושות' ואחראי על הביקורת של גופים ציבוריים וממשלתיים גדולים כגון רשות הדואר...
משמש כיועץ מיוחד למספר גופים ממשלתיים וציבוריים גדולים כגון:
יועץ של רשות הדואר לעניין מערך השליחים הארצי..."
בערעורו חזר המערער על הטענה שהעלה בבית המשפט קמא לפיה מדובר באתר אינטרנט ישן, אשר לא עודכן ואולם, בצדק, קבע בית המשפט קמא, כי כל המעיין באתר יגיע למסקנה, כי מדובר בהווה ולא בעבר.
אין גם ממש בטענה של המערער לפיה את שירותיו נתן לגוף אחר ("רשות הדואר"). העובדה שהמערער לא טרח לתקן את אתר האינטרנט אינה יכולה להועיל לו, אלא, דווקא להחמיר עימו על כך שלא מצא לנכון לתקן את הרשום באתר ובכך גרם, אולי, להטעיית הציבור.