החלטה
בפניי בקשת כונס הנכסים הרשמי להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל לפי סעיף 55 לפקודה.
ביום 4.12.07, ניתן צו כינוס לנכסי החייבת וביום 30.6.08 הוכרזה פושטת רגל.
בשיתי הבקשה, חשדו של כונס הנכסים הרשמי כי גירושיה של החייבת פיקטיביים ותכליתם קבלת הטבות כספיות המוענקות לאמהות חד הוריות.
חשד זה, כך על פי הנטען בבקשה, יסודו בדיווח של המוסד לביטוח לאומי שנתקבל במשרדי הכונ"ר, ולפיו, בביקורת שנערכה בבית המגורים של החייבת, נמצא תיעוד למגורים משותפים של החייבת עם הגרוש וגרסתה של החייבת בחקירתה במוסד לביטוח הלאומי (10.5.09), בגדרה הובהר שהמדובר בתקופת ניסיון בת חצי שנה וכי החייבת אינה מעוניינת לקבל דמי המזונות המשולמים לה ע"י המל"ל.
ב"כ הכונס הטעים, כי החייבת לא ציינה בדוחותיה החודשיים עובדת מגוריה המשותפים, כמו גם, עובדת קבלת המזונות מהמל"ל. יתרה מכך, באותם דוחות דיווחה החייבת כי אבי ילדיה משלם מזונות ע"ס 3,500 ₪ בהתאם להסכם הגירושין.
עוד ציין הכונס בהקשר זה, כי הכנסותיו של הגרוש ותרומתו למשק הבית המשותף לא מצאו ביטוי בדוחות החודשיים.
בנוסף, מבדיקת חשבון הבנק של החייבת עולה כי לאחר מתן צו הכינוס משכורתו של הגרוש הופקדה לחשבון זה.
עוד נטען, כי בן זוגה של החייבת הגיש אף הוא בקשה למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל. לבקשתו צורפו תלושי שכר לחודשים 1/10 , 11/09 ו- 12/09 מהם עולה כי כתובת המגורים שלו, זהה לזו שעליה מדווחת החייבת בדוחותיה- שד' ירושלים 81/1 ירושלים.
כנגד כל אלה טענה החייבת בתגובתה מיום 17.11.10, כי אין רגליים לחשד שגירושיה נעשו למראית עין בלבד.
לטענתה, במחצית הראשונה של שנת 2009, בחנה את האפשרות לשקם יחסיה עם בן זוגה לשעבר מתוך התחשבות בטובתם ורווחתם של ילדיה הקטינים. דא עקא, מאמציה לא נשאו פרי ודרכיהם נפרדו בשנית, לאחר תקופה של חודש ומחצה. עוד טענה החייבת כי לא עלה בדעתה כי עליה לדווח על מגורים משותפים, שנמשכו על פני תקופה קצרה.
כן, דחתה החייבת טענת הכונס כי גירושיה נועדו לקבלת הטבות כאם חד הורית. לדבריה, די בעיון באישורי המל"ל שצורפו לתגובתה, כדי לשלול מסקנה זו (החייבת לא קיבלה קצבה או גמלה, פרט לדמי לידה וקצבת ילדים). החייבת הוסיפה וטענה כי כלל לא הגישה בקשה לקבלת דמי מזונות מהמל"ל.
באשר להפקדות בחשבון הבנק של החייבת נטען, כי בחודשים 12/07, 1/08 ו- 2/08 אכן הופקדה משכורתו של הגרוש לחשבון הבנק שלה עבור מזונות. ההפקדות לחשבונה האישי נעשו על רקע הליכים שננקטו נגד הגרוש ובכך למעשה "הוצלו" דמי המזונות.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובצרופות, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
חשדו של כונס הנכסים נתמך בדו"ח חקירה שנערך ע"י המל"ל, וליתר דיוק על גירסתה של החייבת כפי שנמסרה על ידה, לענין מגוריה המשותפים עם אבי ילדיה ומקבץ נתונים המבסס מסקנה זו, המשמעותיים בהם הם הפקדת משכורתו של הגרוש לחשבונה האישי של החייבת וציון כתובת מגוריו (בבקשה לכינוס) בכתובת החייבת עצמה.
גם אם הייתי מוכנה לקבל טענת החייבת כי לא ייחסה חשיבות לעובדת המגורים המשותפים ובתום לב סברה כי אין צורך בידוע הכונס בכך, הרי שלא ניתן לדבוק בקו הגנה זה לאחר הפקדת המשכורת וציון כתובתו בתלושי השכר לחודשים 12/09,11/09 ו-1/10, ככתובת המגורים של החייבת.
מגורים משותפים עם מאן דהוא , בין אם המדובר ביחסי שכירות (שותפים) ובין אם המדובר בשיקום יחסיים זוגיים, משמעותם חלוקת נטל ההוצאות ונפקות זו וודאי שהיתה אמורה לבוא לידי ביטוי בדוחות החודשיים.
עיון בתדפיסי הבנק מגלה כי בחודש 12/07 השתכר הגרוש סך של 5,402 ₪, בחודש 2/08 סך של 5,116 ₪ ובחודש 10/08 – 4,679 ₪. כזכור דמי המזונות המדווחים נאמדים בסך של 3,500 .
החייבת לא הבהירה מה נעשה בסכום העודף על דמי המזונות ואף לא טענה להשבת היתרה לבעליה. יתרה מכך, החייבת טוענת בריש גלי כי סייעה בידי אבי ילדיה למלט כספים על מנת להבטיח מזונות ילדיה.
לטעמי, הגם שהמדובר בהבטחת מזונות, יש לעשות זאת בכפוף להוראות הדין והסעדים המוקנים לזוכה בחוק.